ועוד יש לי בזה טעם אחר יפה והוא שעירוב קליפה זו עם שאר הבשר היה קודם בישול משעת פתות אותה פתים ואז יבש היה דאע"ג דהוה ביה לחלוחית שנשארו בו משעת מליחה עכ"ז דינו כיבש וזה ברור מהגהת מהר"ם ודברי ראבי"ה המתירים בשר שנמלח ביטול חד בתרי ומן הידוע דכל איסור שנתערב בהיתר ביבש חד בתרי בטיל ומותר לאכול הכל וזה דבר מוסכם לדעת הכל רק בסדר האכילה לבד יש חילוק ביניה' דלהרשב"א אוכל החתיכות א' א' ולהרא"ש אוכל ביחד ובנ"ד להרא"ש הכל מותר ולהרשב"א דהכל מעורב אי אפשר למיכלינהו אחד אחד אלא שאני אומ' דבין לדבר זה ובין לדבר זה בנ"ד יש להצריך ששים ולסמוך עליו מפני שכיון שבשר זה לא השגנוהו חי אלא מבושל יש בו שני טעמי' להחמיר הא' דברי הרשב"א שכתב בענין יבש ביבש וז"ל ודוקא לאכול כל אחת בפני עצמה אבל לבשלן יחד אסור שהרי חזר האיסור להתערב עם ההיתר והרי הוא כשאר איסורין הנבללין עכ"ל כלומר ודרך היתרו בששים כדרך שאר האיסורין וכמו שפי' הוא ז"ל יפה השנית דאפי' לדעת הרא"ש שמתיר אפי' נתבשל אחר העירוב ה"ד כשנודע האיסור קודם הבישול אבל כל שלא נודע עירובו עד אחר שנתבשל דרך בטולו בששים בלח וכמ"ש הרא"ש בפ' גיד הנשה וכ"כ הטור ס"ס ק"ט עם כי באמת מ"ש בשם הרשב"א להתיר לאכול החתיכות אחת אחת אף אחר בישול צ"ע בדברי הרשב"א וא"כ כיון דבנ"ד חזר האיסור המעורב ונתבשל ולא נודע עירובו עד אחר הבישול ודאי לדברי הכל צריך ס' אלא לדברי רבינו אפרים כנגד מה שבלעה חתיכה ולר"ת כנגד הקליפה ועם היות בדין זה מלת בישול פעמים רבות לא נעלם מעיני שאין זה אלא טיגון האמנם לענין עירוב איסורין טיגון ובישול שוים הם שהרי יש שם משקה טופח וכן נראה מפסקי הרא"ש בפרק כל שעה בענין הכשר הכלים וגם לדעת מהר"ם צריך להשליך אפי' יבש ביבש כדמוכח בהגהת שערי דורא שכתבתי אעובדא דשפחה שמלחה בשר עם קרום כ':
אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן נ׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
