הדין הרביעי בענין הבשר מוליי"נאש או פאשט"ידי אחר היות דבר ברור דאין כאן איסו' זולת קליפות הבשר שנאסרה במליחה ואף להרשב"א דמיקל לעולם צריך להסיר הקליפה האסורה ולהשליכה כדכתיבנא ובתבשיל זה הסרת הקליפה נמנעת בהיות כל הבשר מוחלק לחלקים קטנים הרבה נראה דכל שיהיה בהיתר ששים כנגד איסור הבלוע בקליפה לרבינו אפרים או כנגד הקליפה לר"ת הכל מותר משום דע"כ ל"ק הרשב"א דחתיכה שנאסרה אסורה לעולם אלא בזמן שמכירה אבל לא בזמן שאינו מכירה וכן נראה מלשון הרשב"א שכתב ובזמן שמכירו זורקה ואוכל השאר עכ"ל דמשמע אבל אינו מכירה הותרה וליכא למידק לאידך גיסא ולומר אבל אינו מכירה הכל אסור דהא איהו ס"ל דאין בחתיכה שנאסרה בבלע משום חתיכת כבוד וכן זאת אינה ברי לשנאמר שלא תתבטל לעולם ועוד דרך חומר דידיה דמצריך השלכת חתיכה עצמה אינה ברורה לדע' הר"י בטור סי' ק"ו:
אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן מ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.