אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן ד׳

עוד יש להבין דרתיח' זו שיש למלח לאו כרתיחת בישול היא אלא כרתיחת צלי והכי אמר רב אחא בפרק גיד הנשה ולפיכך דיני הצליה חלוקים דבכל דבר אסור המפעפע כשומן נבלה וחלב כליות ודומיהן כח הצלי יפה ככח הבישול והיינו דאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפי' מראש אזנו ואמרינן עלה שאני חלב דמפעפע אבל בדבר איסור בלתי מפעפע כגון בשר נבלה כחוש ודאי אין בכח חום הצלי לערב האיסור בכל ההיתר אלא עד כדי קליפת נגיעת האיסור בהיתר והיינו עובדא דר"י בכנישתא דמעון בגדי שצלאו בחלבו והוא כחוש והורה ביה ר"י קולף ואוכל לדברי ר"ת דסבירא ליה דחלב כחוש אינו מפעפע והיינו נמי דאמר שמואל אמתניתין דירך שנתבשל ביה כו' ל"ש אלא נתבשל אבל נצלה קולף לדברי רוב המפרשי' דסביר' להו דשומן גיד אינו מפעפע בטבעו וכמו שאפרש בע"ה וכיון דמליח הוי כרותח דצלי הרי דיניו שוים ממש לדין הצלי והכי איתא בגמרא בעובדא דהנהו אטמתא דאימלחו בגידא דנשיא כו' וכן העלה הרשב"א בת"ה דבית התערובות ורוב רבותינו הצרפתים סוברים כן ובייחוד הר"י א"ז ורש"ש ור"י מפרי"ש ור"י מוניינא ובעל שערי דורא וראב"ן ור"י הלבן ורבותיו ומהר"מ בה"ג וכן תמצאם כלם מסכימים דבשר וחלב שנמלחו יחד דצריך ששים ומשמע מכללם דבחלב גמור מיירי האמנם חילוף הנמצא ביניהם לענין פעפוע עוד אזכרנו בע"ה בחקירה השנית: