ונראה לע"ד דפלוגת' דרש"י והר"י ור"ת לא תלייא בשיעו' כמות המלח דהא ודאי הר"י ורש"י אין בידם להכחיש המוחש דמליח לקדרה אינו נאכל מחמת מלחו וגם אין כמות המלח שמולחין בשר להצניע או לעור לעבדו נוסף הרבה מכמות המלח שמולחין בשר לקדר' אלא ודאי פלוגתייהו לא תלייא אלא בשיעור זמן ששוהא המלח על הבשר וכן נר' מדברי הר"ן ועוד ראיה מדהביא ר"ת ראיה לדבריו מדכתב ה"ג שיעור מליחה כשיעור צלייה כו' וק"ל ועם היות שכלל המחברים תפסו שיטת ר"ת עיקר עכ"ז דברים אלו למעשה נאמרו דהא הר"י עבד עובדא כשמעתיה וכ"כ המרדכי שם הראב"ן התיר בשר שלא נתנקר מחלבו ונמלח מטעם הר"י והרי ג' גאוני עולם בשטה זו והחוט המשולש כו':
אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.