ונראה למ"ד דבדברי הרמב"ם כאן במליחה לקדרה לבד הם וזה ברור מדהביא דינים אלו בפ' זה וס"ל דמליחה לקדרה לאו אינו נאכל מחמת מלחו הוא וכדעת הר"י ורש"י וראב"ן והיינו דדקדק וכתב בפט"ו בשר נבלה מליח שנבלל פי' שנמלח הנבלה בפני עצמה ושהתה זמן רתיחה וכגון שנמלחה להצניע ואח"כ נבללה הנבלה עם השחוטה ועובדא דרב מרי בר רחל דאימלח ליה בשר שחוטה דאיתא בכל הבשר שמשם למד רבינו דין זה ס"ל דמליחה להצניע או לאורחא הוא ולפיכך לא כתבו הרמב"ם בלשון מליחה אלא בלשון בלילה דהכי הו"לל בשר נבלה שנמלח א"נ אפשר דאף דמליחה לקדרה תהוי אינו נאכל מחמת מלחו ס"ל להרמב"ם דבשעת מליחה לקדרה דטרי' בשרא למפלט דמה לא בלעה כלל אפי' ציר שמן ואי בלעא פורתא כבולעו כך פולטו עם המים שפולט באותה שעה ועובדא דרב מרי אחר שנמלחה הנבלה ופלטה כל דמה נתערבה ונבללה עם השחוטה שהיתה טפלה בלי מלח או שנמלחה מקודם ופלט כל צירה ואח"כ נבללה אז ודאי פולטת היא ואם תאמר בעובדא דהנהו אטמתא דאימלחן בגידא דנשיא ולכאורה מליחה לקדרה הוא וא"כ מאי אקשי ליה רב אחא לרבינא מדאמר שמואל אבל נצלה קולף והא איהו אפי' בלא קליפה שרי:
אבקת רוכל · חלק רט״ו סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.