והן אמת שמורי ורבי החכם השלם והרב המובהק כהר"ר יוסף ן' לב נר"ו לא נמצא שם עמהם בעבור כי פניהם היו זועפי' קצת אדרבא שמעתי ממנו שהיה דעתו נוטה להתיר הדבוקה ולרצות בהכשרה אך לא חלק עמהם בדבר זה והניח לעשות ככל אשר חפצו ובעודו בכאן נתנהג עפ"י ההסכמה זאת עם שלא חתם בה עד שתקע אהלו בקושטאנטינא והחכם השלם זקן ונשוא פנים כמה"ר חיים די נוטאל נר"ו לא היה בכאן אאך בעת בואו שמע את כל אשר נעשה וחרה לו להטריף הדבוקה ולהצריכו נפיחה הפך המנהג ועם שהקלו הקהלות על זה לא שוה לו כלל והחכם השלם כמה"ר יעקב שמוט נר"ו צעק אז צעקה גדולה ועשה פסק אחר ארוך להתיר והראהו לכל הארץ וצדד צדדים כדי להחזיר העטר' ליושנה ולא אבו שמוע לו אדרבא הכריחוהו החכמים לחתום עמהם ולהסכי' בהסכמתם ועם שהוא טוען שהיה אנוס ויהי היום לפי שקרו קטטו' ודברי ריבו' בשערינו יולדו עם הטבחים בהרב' ענינים קם החכם השלם כמוה"ר יעקב שמוט נר"ו ושני חכמים אחרים מהחתומים בהסכמת האיסור ג"כ ושנים או שלשה מעיינים וראשי ישיבה והסכימו לחזור ולהתירה כמבראשונה וכל החכמים האוסרים עם חדשים שנתחברו עתה מחדש צווחין ככרוכייא ואומרי' שכבר הסכימו לאסור בהסכמה ושהם רוב מנין ורוב בנין ואיך יכולים הם להתירה:
אבקת רוכל · חלק ר״י סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.