ואי קשיא דבפ"ק פריך תלמודא לרב חסדא מהאי מימרא גופא ושקיל וטרי כל ספק בשחיטה לאתויי מאי לאו לאתויי כי האי גוונא ומשני לא לאתויי ספק שהיה ספק דרס ופריך ומאי שנא ומשני התם דאתילידא בה רעותא בבהמה הכא סכין איתרמאי בהמה לא איתרמאי דמשמע דאיכא לאיפלוגי בין ספקא דסכין לספקא דבהמה איכא לתרוצי דהאי שיטא לא מתוקמא אלא אליבא דרב חסדא אבל אליבא דרב הונא כל ספק בשחיטה דקאמר כליל נמי סכין ואליבא דרב הונא נמי מתרצא שפיר במאי דקאמרי התוס' וז"ל ועוד יש לומר דהכא טעמא משו' דעצם ודאי פוגם ע"כ דכיון דהא דמשנינן הכא סכין איתרמאי ולא אפסילא בהמה מחמתיה טעמא משום דהוי קרוב לודאי להכשיר דעצם המפרקת ודאי פוגם א"כ שמעינן מיניה דהיכא דלא הוי קרוב לודאי להכשיר וכ"ש היכא דהוי קרוב לודאי לאסור דאפילו סכין אתרמאי איפסילא בהמה מחמתי' וכתבו עוד התוס' שם ועוד י"ל דמה לי אתייליד ריעותא בסכין מה לי אתייליד בבהמה אלא על כרחין הכי קאמר סכין איתרמאי פי' ואיכא ספקא טובא שמא בעצם נפגמה ואפילו בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימני' כנגד הפגימה והאי בספק ספקא ע"כ:
אבקת רוכל · חלק ר״ח סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.