מיהו אע"ג דלפום מאי דאוכחנא שמעינן דאפי' דשוחט לאחרים ונמצאת סכינו פגום מעברינן ליה מ"מ מסתברא דבכי האי גוונא דהאי נ"ד דלא מעברינן ליה מתרי טעמי חדא דכיון דהעמידו לו לשוחט לבדוק הסכין לפני חכימייא אשפייא ורוב טובי העיר ושלשה גדולי ארץ איכא למימר דאיטריפה דעתיה קמייהו וקשקש רוחיה כפעמון ובשלמא אי הוה באנפי תרי או תלתא ניחא ומילתא דברירה הוא דבדיקת הסכין בעי נחת רוח ויתובי דעתא וכמ"ש הרא"ש ז"ל וז"ל כי הרבה צריך ישוב הדעת ויראת שמים לבדיקת הסכין ע"כ ותו דבשלמא אי הוה בשעת שחיטה כגון שהיתה יוצאת נבלה מתחת ידו ניחא מיהו השתא לא בשעת שחיטה הוה וליכא למימר אדרבא קשה מן האחרת דכיון דשלא בשעת שחיטה הוי ולא הרגיש הפגם ש"מ דלית ליה הרגשה כלל חדא מטעמא דטירוף הדעת דכתיבנא ותו דאדרבא אימא לאידך גיסא דכיון דלא בשחיטה קאי לא דק כוליה האי בבדיקה אבל אי הוה קאי בשחיטה אנן סהדי דמרתת רתת ויירא על נפשו ודייק שפיר פן תדבקנו הרעה הילכך בנ"ד אין להעבירו דמשום הא לא אתרע חזקתיה לא להבא ולא לשעבר ומינה דכל הכלים טהורים:
אבקת רוכל · חלק ר״ח סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.