אבקת רוכל · חלק ר״ח סימן ה׳

ואע"ג דההיא דחולין פרק הכל שוחטין דאמר רב הונא האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם משמתינן ליה ורבא אמר מעבירינן ליה ומכריזינן ליה אבשר דטרפה ולא פליגי כאן בנמצאת סכינו יפה כאן בשלא נמצאת סכינו יפה משמע דמיירי בטבח מוכר בשר דאי מיירי בשוחט לאחרים א"כ מאי האי דקאמר מעבירינן ליה סגי דלימא מכריזינן אבישריה שהיא טרפה אלא על כרחין למימר כדפרש"י ז"ל מעבירינן ליה מאומנותיה שלא ימכור בשר עוד ותו דאי מיירי בשוחט לאחרים א"כ מאי האי דקאמר רבינא היכא דליכא נמצאת סכינו יפה משמע ליה בפרקא דאפי' לגויים לא מזבנן וכי טוביא חטא וזגוד קא מינגיד דמשום אסורה למוכרה לגויים ליתא דהא כתיב לגר אשר בשערך תתננה ואכלה או מכור לנכרי אלא על כרחין אית לן למימר דאיירי בטבח מוכר בשר והכי נמי משמע בהדייא בסנהדרין בפרק זה בורר ההוא טבחא דאשתכח דנפקא טרפתא מתותי ידיה פסליה רב נחמן ועברי' אזל רבי מזייה וטופרי' סבר ר"נ לאכשורי אמר רבא ליה דילמא איערומי קא מערים אלא מאי תקנתיה כדרב אידי בר אבין דאמר החשוד על הטרפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב משלו ע"כ: ועל כרחין במוכר בשר קא מיירי חדא מדקאמר פסליה רב נחמן ואעבריה כלומר פסלי משחיטתי' ועברי מאומנותיה ועוד דאין אדם חוטא ולא לו ועוד דאי בשוחט לאחרים קא מיירי כי יחזיר אבידה בדבר חשוב מאי הוי ובשלמא אם היה נכשל משום חמדת ממון ניחא אבל האי דלא משום חמדת ממון קא אתי אלא שלא חשש לבדוק אי נמי במזיד אדרבא דתשובה מעלייא טפי הוה דרבי מזייה וטופריה כתוהא על הראשונות אלא על כרחין אית לן למימר דמוכר בשר קא מיירי וא"כ לפי זה נידוק מינה דמתוך כך מעבירינן ליה ומכריזינן אבישריה הא לאו הכי אלא כפי הנדון שלפנינו בזמנינו זה השוחט לאחרים לא מעבירינן ליה משחיטתיה ולא מכריזינן אבישריה ששחט ושישחוט דטרפה אפילו הכי מיחזי לי דמהאי מימרא ליכא למידק הכי אלא אדרבא לאידך גיסא דבשלמא אי הא דאמרינן מעבירינן ליה ומכריזינן אבישריה דטרפה היא משום קנסא ניחא דקנסינן ליה אבישריה משא"כ לשוחט לאחרים דלא שייך ביה קנסא מיהו קושטא דמילתא לפום קלישות דעתאי דלא משו' קנסא קא אתינן הכא אלא דוקא בשמתא דמשום אפקרותא דהחציף פניו נגד הרב משמתינן ליה בין שנמצאת סכינו יפה בין בנמצאת פגומה והכי נמי אליבא דרבינא דאפי' לגויים לא מזדבן הוייא קנסא אבל בהעברה מאומנותיה והכרז' אבשרי' דטריפה פשיטא דטעמא לא משום קנסא אלא משום דאתרע חזקתיה וכמו שנוכיח לקמן בארוכה בס"ד וראיה לזה ממ"ש רש"י ז"ל דאפילו לגויים לא מזדבן והיינו דנמצאת סכינו יפה מכריזינן עליה דטריפה היא משום קנסא ולגויים מיהא שבקינן ליה לזבונא ע"כ כלומר דנמצאת סכינו יפה ליכא למיטרפא מדינא כלל אלא משום קנסא מה שאין כן בנמצאת פגומה דאיכא למיטרפא מדינא ודוק דלא כתב רש"י קנסא בכולה שמעתתא אלא הכא בנמצאת סכינו יפה והא דאמרינן בההיא עובדא דהכל שוחטין איקלעו מר זוטרא ורב אשי לגבי רבנן אמרו להו ליעיינו רבנן במילתיה דתלי ביה טפלי דמשמע בין שמתא בין העברה בין הכרזה כולהו הוי משום קנסה דאי מדינא וכי משום דתלי ביה טיפלי יתירו האיסור ולאו קושיא דהא דייק רש"י ז"ל במילתיה דרבה בר חנינא שמתיה ואעבריה דקא סבר כי קאמר רבא מעברינן ליה אפילו נמצאת סכינו יפה קאמר ע"כ אלמא דאי הוה סבירא להו דרבה לא קמיירי אלא בשלא נמצאת סכינו יפה דלא הוה מעביר ליה אבל השתא דאעבריה על כרחנו משום קנסא ומשום הכי אמר לעיינו רבנן במילתיה דתלו ביה טפלי וכיון דלא הוי משום קנסא אלא מדינא א"כ שוה בכל מילי בין בשוחט לעצמו בין בשוחט לאחרים וראיה גם כן ממ"ש הסמ"ג ז"ל ומה שעתה אין מנדין על כך לפי שלא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ובזמן הזה חכמים מחלו על כבודם לפיכך אין עושין דבר בנמצאת סכינו יפה ואין מנדין על ככה ע"כ וכן כתב הרא"ם ז"ל הא קמן בההיא דבזמן הזה דוקא אין מנדין על ככה כשנמצאת סכינו יפה משום דהוייא קנסא וחכמים מחלי על כבודם הא נמצאת סכינו פגום מעברינן ליה משחיטתיה ומכריזינן אבישריה ששחט ושישחוט דטרפה דלא לקתה מדת הדין: