אבקת רוכל · חלק ר״ו סימן ז׳

ועוד שהיו בידו מעות גביע א' שגבה ביום הפור ולא הביאם ליום הנועד ליד הגזבר של החברה אחרי שהתרו בו כמה פעמים ועדיין מחזיק בטמאתו ואינו רוצה להוציאם מתחת ידו גם כל הקהל כאחד הם במכשול החרם שהרבה פעמים בשמחתם לא נדרו והנודרים לא פרעו ונוסף עכ"ז שאיש אחד מבני הכהנים אך לא מזרע אהרן במעשיו יצא מקהל לורקא והלך בקהל טולידו להחזיק יד מרעים אחר שעבר כל הכתוב לעיל והתרו בו שהיה עובר ההסכמה מאחר שהחכם לא היה מאותו הקהל כפי ההסכמה שנזכר ברמז למעלה היא ההולכת לפני מעכ"ת והוא ענה שכבר נתבטלה אותה הסכמה והוסיף על חטאתו פשע שמלבד שבחג הסכות בפני קהל ועדה בתוך הבית הכנסת ביזה את החכם וחרפו וגדפו והחכם נידה אותו בפני קהל ועדה וכל הקהל חשו לנידוי החכם ובאו אנשים רשומים מהקהלות לפייס את החכם שיבא לשאול מחילה ממנו ונתרצה החכם לבקשת הנכבדים להיות שמאל דוחה וימין מקרבת ובא ושאל מחילה מהחכם ונשק את ידיו ובהיות שבקרבו שם ארבו להיות אויב ושונא לחכם כדרך הרשעים ששונאים לתלמידי חכמים מטבעם לא שאל היתר על הנדוי גם החכם לא התירו כי ניבא ולא ידע מה ניבא כי בנידוייו ימות בע"ה ומאז לא דיבר עם החכם מטוב עד רע הגם שהחכם היה נותן לו שלום לא היה משיב עד שיום ראשון של פסח שהיה עומד החכם והגזבר ויהודים אחרים היו עומדים ומדברים לענין ההסכמות ואז בא שם זה האיש המבאיש כבוד חכמים. והגזבר היה שואל להחכם דבר א' מהסכמות והשיב אותו האיש ממקומו ואמר במקום שעומד גוי א' כזה שמבלבל הקהלות לא יש הסכמה ותקנה ואמר זה על החכם העומד שם והחכם כעס הרבה מאד עליו וחזר ונידהו פעם שנית והארור פער פיו לבלי חק וביזה וגידף לחכם בחירופין קשי' ורעים גם לאביו שהיה חכם וחסיד ואחרי מותו חרפו וגדפו עד שהיה ראוי לסקלו באבנים והחכם אחרי שאיררו לא השיבו מטוב עד רע ובהיות מנודה לרב מנודה לכל העיר כמבואר בכל הפוסקים קהל טולידו קבלוהו בסבר פני' יפות ושמחו כולם על הגידופין וחירופין שגידף וחירף לחכם ואמר שאותו הנידוי אינו נידוי מאחר שיש הסכמה שהחכם אינו יכול לנדות כנז' למעלה: