וזאת ההסכמה מלבד שאינה הסכמה כידוע מדברי הריב"ש ז"ל בבא החכם במגנשיאה כשתקן ההסכמו' לפני החכם הרופא כה"ר אברהם שלום ז"ל תקן זאת הסכמ' עוד הסכימו שלא יהיה רשאי שום אדם לא יחיד ולא רבים לנדות לשום יהודי חבירו בין שיהיה כדין ושלא כדין חוץ מהחכם המרביץ תורה שיוכל לנדות לכבודו ולכבוד התורה ואם יהיה היהודי חייב נידוי מצד אחר הגזברי' יהיו מחוייבי' לנדותו והוא יקבל עליו לשמור מה שיגזרו עליו הגזברי' ע"כ הנה בפירוש נתבטלה אותה הסכמה גם כתוב בהסכמה הנ"ל שעשו הקהלות וז"ל וכל האיש אשר יגע בכבודו עליו לייסרו כמשפט התורה בלי נשוא פנים לשום אדם כי אם לאמת ע"כ הנה בפירוש שהרשות בידי החכם לייסר כמשפט התורה ועתה אין לנו כי אם המבז' ת"ח חייב לנדותו גם כי זה הרשע הבליעל יותר מזה היה ראוי עכ"ז לא נעשה עמו דבר רק מה שנידהו החכם ועדיין במרדו הוא עומד גם הקהל מחזיקים ברשעתם ושם החכם וכבוד התורה מנואץ בפיהם ולבבם אינו נכון עם ה' ועם תורתו מאחר שהם מחללים את ה' ומבזים התורה ולומדיה:
אבקת רוכל · חלק ר״ו סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.