אבקת רוכל · חלק ר״ו סימן ה׳

וזאת הטענה בודאי היא בטלה ממה נז"ל מצד שכבר קראו להם והם ענו מה שענו כדבר שנאמר כ"ש שבהסכמה לא נזכר ארבעה ממונים מהג' קהלו' אלא ארבעה ממונים מהרשומים שם יהיו מי שיהיו וכאן היו ששה שגם הגזברים הם ממנין הממונים הנזכרים בהסכמה וכ"ש שכבר נכרזה ג"כ בק"ק שלום וקבלוה והחכם הרופא הנ"ל אמר שנראה בעיניו שעכ"פ ישאלו מחילה על העבר ויתירו להם ועד הפסח לא יורשו ללכת לטייל לשום מקום ואז יצאו ממוני' אחרים והם יראו אם יקיימו ההסכמה או יבטלוה כפי ראות עיניהם הגם שלפי הדין כפי מאמר החכם אינם יכולים לבטלה עד הזמן שהם תקנו ההסכמה עכ"ז מפני שלא יהיו במכשול החרם נתרצו בזה הממונים והקהלות ובני ק"ק טולידו עשו בזוי גם מזה ולא רצו לקבל התרה כי עוד ידם נטויה שלא עברו ההסכמה והתרו בם בליל שבת שיתירו ההסכמה שעברו למען ה' ולא יהיו במכשול ולא רצו גם ביום השבת התרו בהם ולא רצו להתיר העבר ואחר האכילה הלכו לטייל ועברו על ההסכמה בזדון גמור אחר שכבר קבלו מה שיגזרו עליהם ומה שיגזור החכם הרופא הנ"ל ובשעת מנחה היה דורש החכם ובתוך דבריו אמר כי רע ומר עליו המעשה מה שעשו ק"ק טולידו שהם עבריינים ושראוי להתרחק מהם מאותם שעברו ההסכמה גם מהממונ' והגזבר שלהם שידם במעל לבטל ההסכמה והם קבלו עליהם בשבועה ובחרם לקיים כל מה שיתקנו הממונים והגזברים הנ"ל והם היו בעוזרי עוברי ההסכמה שלא יקבלו התר כנזכר והעיזו פניהם פעם שנית כנגד החכם ואמרו שלא היו רוצים לחכם מאחר שקראם מחורמים ואמרו שהחכם הוא מחורם מאחר שקראם מחורמים שלא כדין ועוד שיש להם הסכמה מזמן קדמון שגם שיבזו את החכם שלא יוכל לנדות כי אם ברשות הגזברים וכאלה רבות שאסור להזכירם ולשומעם: