ועוד שמה שב"ד מנדין חמור מכשהו' עצמו מנדה שהרי ת"ח מנדה לכבודו אעפ"י שאין ב"ד מנדין לכבודו וא"כ במקום שאינו מנדה לכבודו מכ"ש שאין ב"ד מנדין לכבודו ולישנ' דר"ח בר יצחק מטושייא הכי דייק דקתני אין מנדין בלשון רבים ואפי' במקום שהוא יכול לנדותו או שב"ד מנדין אותו כגון שזלזל בכבוד חכם מופלג ממנו דוקא הוא עצמו או ב"ד אבל תלמידיו אינם רשאי' לנדותו ומ"ש הריב"ש שהתלמיד יכול לנדות לכבוד רבו ה"ד כשהמזלזל בו עם הארץ אבל אם הוא חכם אינם רשאים לנדותו שהרי כשכתב שהתלמיד רשאי לנדות לכבוד רבו למדו בק"ו שאם לכבוד עצמו שאין ב"ד חייבים לנדותו הוא עצמו מנדה כ"ש לכבוד רבו שב"ד חייבים לנדותו וחכם שזלזל לתלמיד פשיטא שאין ב"ד חייבים ולא רשאים לנדותו ואם כן הכא אזל ליה ק"ו והטענה השנית שנתן שגם זה בכלל כבוד עצמו כו' הא פשיטא דלכבוד עצמו אינו יכול לנדו' אלא לעם הארץ ולא לחכם כמו שנתבאר:
אבקת רוכל · חלק ר״ב סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.