ונראה לכאורה שב"ד מנדין אותו כדתנן בפ"ה דעדיות גבי עקבייא בן מהללאל הוא היה האומר אין משקין לא את הגיורת ולא את השפחה המשוחררת וחכמים אומרים משקין אמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהיתה בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון אמר להם דוגמא השקוה ונידוהו ומת בנידוייו ומייתי מינה בפרק מי שמתו המספר אחר מטתן של ת"ח מנדין אותו אבל יש לחלק ולומר דה"מ לחכם שזלזל בכבוד חכם גדול ממנו שהרי שמעיה ואבטליון מהזוגות היו זה נשיא וזה אב"ד כדאיתא בפרק אין דורשין ועקביא אפי' אב"ד לא היה כדתנן בפ"ה דעדיות ועוד דשמעיה ואבטליון היו רבן של כל ישראל בדורו' הראשונים ועקביא שבא אחריהם הו"ל לגבייהו כדין תלמיד לרב ומפני כך נידוהו אבל אם היה שם חכם אחר שאינו מופלג ממנו בחכמה לא היו מנדין אותו דייקא נמי דבפרק מי שמתו מייתי הא דנידו את עקביא על הא דאמר ריב"ל בעשרים וארבעה מקומות מנדין לכבוד הרב דמשמע דוקא לכבוד הרב דומייא דשמעיא ואבטליון לגבי עקביה אבל חכם לחכם שכמותו לא והכי משמע בירושלמי פרק אלו מגלחין דגרסינן התם ביומוי דרבי ירמיה אתא עקא על טברייא שלח בעי מנרתא דכספא גבי רבי יעקב בר' בון שלח אמר ליה עדיין לא שב ירמיה מרעתו ובקש לנדותו והוה ר"ח בריה דר' יצחק מטושייא יתיב תמן א"ל שמעתין שאין מנדין זקן אלא א"כ עשה כירבעם בן נבט וחביריו א"ל דוגמה השקוה וכירבעם בן נבט עשה ונדון אלין לאילין ונדון אילן לאילין וחשון אלין לאלין וצרכון משתריי' אלין לאלין וא"ל וכי ר"ח בריה דר"י מטושיי' ואנון רבנן דשמע מינייהו אין מנדין זקן אלא א"כ עשה כירבע' בן נבט לא הוי ידעי מתניתין דדוגמא השקוה ותו מאי האי דקאמר ונדון אלין לאלין וחשון אלין לאלין וצרכון משתרייא אלין מן אלין מעיקרא מאי סברי ולבסוף מאי סברי וצ"ל דהוו סברי ר"ח בריה דר"י מטושייא ורבותיו דההיא דדוגמא השקוה שאני דהוה זלזול תלמיד לרב כדאמרן וה"ה למופלג ממנו בחכמה דהו"ל כרבו ומאי דקאמר אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט היינו לומר שכשם שירבעם בן נבט חלל ש"ש גם זה מתחלל ש"ש דכל שהוא מזלזל ברבו או במופלג בחכמה שהוא כרבו הוי חלול השם ותדע דכירבעם בן נבט ל"ד דהא ר"י שמית לההוא מדרבנן דסנו שומעני' כדאיתא בפרק אלו מגלחין וההוא לא כירבעם ב"נ עשה אלא כיון שהיה מתחלל ש"ש אל ידו הו"ל כירבעם ב"נ ורבי ירמיה אף על פי שהיה יותר חכם ורבי יעקב בר' בון לא היה כל כך מופלג בחכמה ממנו ולפיכך לא היה רשאי לנדותו אעפ"י שזלזל בו ורבי ירמיה היה מחזיק עצמו למופלג בחכמה מר"י בר' בון מש"ה הקשה לזה מדוגמא השקוה ורבי חייא בריה דר"י מטושייא לא הדר ליה מידי מפני כבודו משום דרבי ירמיה היה מחזיק עצמו למופלג בחכמה מר"י בר' בון נידהו ורבי יעקב ב"ב לא היה מחזיק לר"י למופלג ממנו ואם כן הו"ל ר"י מנדה שלא כדין וחייב נידוי ולפיכך נידהו גם הוא וכשנתיישבה דעתם חשש ר"י ב"ב שמא ר"י מופלג ממנו בחכמה וכדין נידהו ור"י חשש שמא לא היה הוא מופלג כל כך מר"י ב"ב ושלא כדין נידה אותו ומש"ה צריכין משתרייא אלין לאילין:
אבקת רוכל · חלק ר״ב סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
