אבקת רוכל · חלק ר׳ סימן ה׳

ומהר"י קארו נר"ו בחבורו השתדל לפרש הקושיא ולתת טעם להרמב"ם והרי"ף ורבינו ירוחם מפרש כדבריו שכתב וכן אסור למי שהגיע להוראה ואינו מורה והוא בן ארבעים ואע"ג דאפשר שכוונתו למ"ש והוא בן מ' אכולה מילתא קאי כי אז נקרא הגיע להורא' בין שלא להורו' קודם בין שלא לימנע אח"כ והוא כמו עד כמה הוזכר בגמ' דוק ותשכ' מ"מ גם אם דרכו של הרמב"ם וטעמו במה שהשמי' זה נסתרה ממנו על דבריו נסמוך ואין לנו אלא מ"ש ומה שביאר הוא וכיון שלא ביאר זמן ארבעים שנה נראה ודאי שדעתו שאין הדבר תלוי בשנים כי כבר ביאר בהקדמתו לחבורו שחבורו כולל כל התלמוד וכל החבורים ואין צריך לספר אחר כלל לא בדינים ולא בתקנות כו' כמבואר בדבריו ומ"מ נר"ל לתת טעם וסבה להשמטת מסקנא זו מפני שסובר שכיון שהעלו בגמרא שבשוין מותר להורות אפי' שאינו בן ארבעים ויש בעיר שוה לו בחכמה בן ארבעים א"כ ע"כ צ"ל כי אותו שאינו בן ארבעים לא קרינן ביה כי רבים חללים הפילה בשום אופן כל שראוי להוראה דאם איתא דכל שאינו בן ארבעים הוראתו גרועה מפני גריעות סברתו ומפיל חללים הוא איך תסתלק חששא זו בשוין ודאי שהיה ראוי דכיון שהוא אינו בן ארבעים שנה וסברתו חלושה וקלושה ויש שם חכם אחר כמוהו והוא בן ארבעים שלא יוכל להורות בשלמא למי שמפרש דבשוין אסור להורות אלא א"כ הוא גדול מן הכל ניחא שכיון שאין שם חכם כמוהו מודה הוא אפילו פחות מארבעים אבל כיון שכבר העלינו בפרש"י שאפילו שיש שוה לו בחכמה מותר הוא להורות קשה טובא כאשר כתבתי שכל שאינו בן ארבעים אינו שוה לבן ארבעי' אלא ודאי נראה שמה שאמרו בגמרא ועד כמה עד ארבעי' אין הכוונה לומר שקודם מארבעים הוראתו וסברתו קלושא דלאו בשנים תלייא מילתא ההוראה אלא בחכמה ובבקיאות אלא שמפני כבוד הגדול ממנו אמרו כן וכוונתם לומר שעד ארבעים ראוי לחלוק כבוד למי שגדול ממנו אבל למי ששוה לו אין לו לחלק כבוד ולהמנע מלהורות כי אפי' פחות ממ' אינו נקרא מפיל חללים אלא שיש לו להמנע מפני כבוד הגדול ממנו ולכך לא הוצרך הרמב"ם לכתוב דבר מזה גבי מפיל חללים כי כבר כתב כל ת"ח שדעותיו מכוונות אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו והיא מתני' במסכת אבות ובכלל מאתים מנה: