אבקת רוכל · חלק ר׳ סימן ד׳

הנה הר"מ במז"ל בחבורו לא הזכיר חלוק בין ארבעים לפחות מ"מ רק כתב בפ"ה מהלכות ת"ת וז"ל ולא כל מי שמת רבו מותר לו להורות אלא א"כ היה תלמיד שהגיע להוראה ונ"ל תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הרי זה שוטה רשע וגס רוח ועליו נאמר כו' ובן חכם שהגיע להורא' ואינו מורה כו' ולא תלה הדין שם בשנים כלל רק קרא תגר לבד על התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי וקופצי' ויושבים בראש לדין ולהורות כמבואר שם בארוכה והדברים ברורים שם שאינו קורא מפיל חללים ושוטה ורשע אלא למי שאין בו ידיעה להורות לא מפני מעוט שנים גם בה' סנהדרין כתב הר"מ במז"ל תנאי הסנהדרין גם תנאי ב"ד של ג' ולא הזכיר זה כלל והזכיר שלא ימנו בסנהדרין זקנים יותר מדאי ואם איתא היה לו לומר גם תנאי זה שלא יהיה פחות מארבעים אם לא יש גדולים מהם מוכח בהדייא דלדידיה אין תלוי בארבעים שנה כלל אלא בידיעה גם הרא"ש בפ"ק דסנהדרין כתב גרסינן בע"ז מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה כו' ולא כתב מ"ש בגמרא ועד כמה עד ארבעים ואעפ"י שבע"ז כתבו נראה שמה שכתב בסנהדרין הוא יותר עיקר ומ"ש בע"ז סירכא דלישנא דהרי"ף נקט כמנהגו אבל בסנהדרין שאינו מקומו וכתבו להוראה לא חשש להזכיר ההיא דארבעים שנה כלל וכשיטת הר"מ במז"ל וכן גם כן הר"יף גופיה בסנהדרין לא כתב ההיא דארבעים ובע"ז סירכא דגמרא נקט וכן ר"י בספר שחבר קיצור לפסקי אביו בההיא דע"ז לא כתב דבר ובסנהדרין כתב דברי אביו ולא הזכיר ההיא דארבעים גם בטור י"ד כתב דברי הרמב"ם לבד גם בחושן המשפט סי' ז' כתב בן י"ח כשר לדון לכ"ע ובן י"ג הוי פלוגתא וכן יאשיהו החזיר כל דין שדן עד י"ח מוכח דבן י"ח ולמעלה דן כהוגן מוכח דסבירא להו דלאו בשנים תלייא מילתא כלל רק בחכמה וחריפות ובקיאות והאמת כי יש לתמוה מנא להו לדחות סוגייא ומסקנא דגמרא דלית בה פלוגתא כלל וכבר תמה הר"ן בע"ז על זה גם על הריא"ף שכתב ההיא דעד כמה עד בן ארבעים ושבקה לקושיא דרבה ותירוצא דבשוין: