אבקת רוכל · חלק ר׳ סימן י׳

ועוד אפשר אם קבלו אותם עליהם לא גרע מנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי ג' רועי בקר וכיון שנתבאר שחרם זה אינו מפני שעוברים על דברי תורה הרי הוא ככל הסכמות והקנסות והעונשים שעושים הקהל לאיזה צורך שצריך שיהיה בהסכמת הכל וכמ"ש המפרשים על ההיא דרשאין בני העיר להסיע על קצתם ודוקא כשהתנו כלם וכן בהנהו טבחי כתבו כן שצריך שיהיו כל בני אותה המלאכה וכיון שכן הדבר ברור שהחרם שהחרימו הקהל על קצת בעלי תורה אינו חל על זולתם ואינן חייבים לקבלו ואפי' הרוב אין יכולין לכוף את המיעוט על זה וגם הנידוי הראשון שנידו שלא יכוף שום אדם אלא בפני הג' שיתבררו ע"פ רוב החותמים אינו נראה שיחול על אותם שלא באו על החתום כי אם ישבו ג' בדין לדין לאותם שלא חתמו בהסכמה א' אינו נראה שיעברו על הנידוי אפי' שיהיה בהסכמת הרוב וכ"ש חרם זה שכפי הנראה הוא בהסכמת המיעוט הכלל העולה כי כל חרם וכל נדוי שיעשה אין חייבים לקבלו אלא אותם החכמים שיעשו אותו אלא א"כ הוא למנוע האיסור משא"כ בנ"ד לכ"ע כאשר נתבאר ואפי' כשהוא על דבר איסו' כתוב בת"ה סי' רע"ד שצריך שהמנדה שיכוון לש"ש כדי לעשות גדר לתורה ולכבוד לומדיה ולא יכוון כלל לעצמו להנאה ושום תועלת ואם לא כן אין ממש באותו נדוי ועפ"י טעם זה הורה שם בחכם א' שנכשל בד"ע שדינו במילתא שחייב עליה נידוי כהלכה וקפץ עליו אותו חכם ונידהו והרגישו הכל שלא נידה אותו רק מחמת שנאה כי היו אחרים שנכשלו באותו ענין ולא השגיח לנדות אותם והורה שאין ממש בנידוי זה וראייתו מההיא דאמרי' בירושלמי זקן שנידה לצורך עצמו אפי' כהלכה אין נידוייו נידוי דכיון שזה החכם מתנקם בנידוי זה משונאו ומכניע אותו הרי זה נקרא מנדה לצורך עצמו ואין נידויו נידוי: