ומ"ש אבל מה שכתכ שפטר אותו מטעמים אחרים היה צריך גם הוא לפרש מה היו אלו הטעמים אחרים לשיטתיה אזיל לסתור כלל שבידינו בי דינא בתר דינא לא דייקי ולא חיישינן לב"ד טועין ומ"ש כי הדיין הראשון שמע כל טענותיהם בפרט בתחלת הדין כו' בהפך הוא כי כמה פעמים התובע אומר טענות סתם ובהמשך הדברים לפני הדיין ההוא או לפני דיין אחר אומר התובע דיבור שמתוך אותו דבור נפטר הנתבע דכ"ע לאו דינא גמירי וחושבים שהדבור ההוא מסייעם והוא כנגדם ומ"ש מאיזה טעם היה יכול לפטור את שמעון כו' היה צריך טעמי' יותר לפוטרו והוא לא הזכירם כמאן דליתנהו דמו לו חשב שהיה נמצא דיין שיכחיש כללים שבידינו בית דינא בתר בית דינא לא דייקי ולא חיישינן לב"ד טועין היה כותב הטעמים ומ"ש שאפ' למי שהוא סובר שאין שומעין למי שאמר הורוני מהיכן דנתוני ולא בשנתעצמו בדין אפי' הכי חייב לכתוב הטענות כו' אילו היה ומצא אתנו הוא היה כותב לי טעמים שהיו מתקבלים בעיני כל רואיהם כי מוחזק היה בכך ומ"ש אפילו הכי חייב לכתוב לו הטענות כו' ובבית הוועד יראו מעצמם כו' דברי תימה הם שזהו כשצריכים לשלוח לבית הוועד אבל בנ"ד הדיין הזה היה דיין הקהל והוא היה בית הוועד והאות והמופת כי זה כמה שנים פסק הדיין ופטר את הנתבע ולא תבע הורוני מהיכן דנתוני כי אם עתה שמצא מי שנעשה סניגרון לדבריו:
אבקת רוכל · חלק כ׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.