אבקת רוכל · חלק קצ״ז סימן ח׳

ואפילו אם ירצה המערער לומר דלאו למיעקר שטרא קא אתו מה שאינו כן אני אומר מטעם אחר שהעדות הנז' פסול ובטל מהתנאי הנז' הכתוב בשטר הברירה דכל לישנא יתירה לטפויי אתא כדמסקינן בשלהי יש נוחלין וכיון שאמר כל דבר שינגד או יסתור או יבטל למה האריך כל אלו הלשונות דבחד סגי אלא לאתויי כה"ג ואע"ג דכתב הרשב"א בתשובה דהאידנא דכל שאמר מילתא ולא צריך לטפויי אתא אין בידינו כח לדון בו בממונות ולא עבדינן עובדא אלא בהנהו דאתפרש בהדייא בגמרא דהיינו ההיא דחוץ מאלו בפ' המוכר את הבית וההיא דבראוי לו פרק יש נוחלין עכ"ל הרי דקדק הרשב"א אין כח בידינו לדון בו בממונות אבל באיסורא דנינן מק"ו דכיון דאפילו לאפוקי ממונא אמרינן כל דאמר מילתא ולא צריך לטפויי אתא כ"ש דאמרי' הכי באיסורא להחמיר וכ"ש בחומרות עצומות כאלה נח"ש קנין שבועה נזירות שמשון חרם עכן בן כרמי וזה נראה לי פשוט א"כ לא נשאר שום זכות לשמעון בטענת התנאי אלא מחוייב הוא לקיים פסק הפרנסים במה שציוו הברורי' בכח כל החומרות הנז' ומה שטוען עוד שאין דיין ממנה דיין כי הברורין הנז' לא מינו הדיינים רק פסקו מה שהיה ראוי לפסוק כד"ת שאין עושין שררה ולא ממנין פרנס על הצבור אלא מדעת הצבור או מנהיגי הצבור א"כ מה שציוו הברורים לראובן ושמעון שיעשו מה שיפסקו עליהם פרנסי הצבור כדין וכשורה עשו ומחוייבים ראובן ושמעון לקיים פסקם בכח כל החומרות הנז' אעפ"י שלא היו חוזרים שנית ראובן ושמעון לקבל כל החומרות הנזכרים כמצות הפרנסים כ"ש עתה שקבלו שנית כל החומרות הנזכרים ובודאי שאם שמעון מזלזל בחומרות העצומות האלה לתאות קנאה שררה והכבוד אסור לשמוע ד"ת מפיו כי אלו הדברים הם המוציאין את האדם מן העולם. וה' יצילנו משגיאות אמן כה מעתיר ומקוה רחמי אל הצעיר יוסף בכמוה"ר אפרים קארו ז"ל