ואם נאמר שהתנאי היה בעת הברירה שיפסקו תוך ג' ימים לכתיבת השטר היה ראוי ג"כ שיתנו מתי יכתב השטר מכל זה משמע דהתנאי הנז' אם היתה מילתא טמירתא קרובה אל הזיוף ותמיה אני איך לא חקרו ולא ביררו נוסח השטר אשר בו כתוב התנאי ההוא כי הוא יודה ויעיד על עצמו וכאשר יראה השטר ההוא אין לדון על פיו כלל כי זהו מפי כתבם כיון שלא נכתב מדעת שניהם שאלו היה מדעת שניהם היה כתוב התנאי בשטר הבירורין ולכן צריך שיחקרו העדים בב"ד ושם יעידו עדותם וכאשר יעידו עדותם שם תתברר אמיתת הדברים ואפי' אם יעידו בבירור על התנאי הנז' נראה לע"ד שכבר נפסל אותו עדות מדעת שניהם בתנאי שהתנו בשעת הברירה שפסלו כל עדות בשטר או בעל פה שינגד ויסתור או יבטל שום דבר מהכתוב בשטר הנז: ואע"פי שמסקנת הגמרא דתנאי אינו כמודעא ואמינא דתנאי מילתא אחריתי הוא הני מילי כשהעדים אינם מעידים רק שיהיה תנאי בדבר ואינם יודעים אם נתקיים או לא אבל אם מעידים תנאי היו דברינו והתנאי לא נתקיים ודאי למעקר שטרי קא אתו וזה דקדוק רש"י בלשון שאמר היו דברינו על תנאי מכרו לי שיעשה לו כך וכך ולא ראינו שקיים תנאו וזה אומר לא קיים לי ואינו מכר עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק קצ״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.