ואעפ"י שראב"ן כתב שהאומרים שהחרם חל על שאינם ראויים להעיד הם טועים כי דייקת במילתא משכחת דלאו טועים נינהו לענין דינא ואם יש טעות בדבריה' אינו אלא לענין מה שכתבו כדתנן הכא ברחוקי' ולא בקרובי' וע"ז כתב ולא היא דלא פטר להו הכא אלא מקרבן כדכתי' והוא עד כו' אבל שבועה חיילא עלייהו ואם הזיד לוקה וליישב דברי הראשונים צריך לומר דהא ודאי לא נתכוונו לכך ולאו כל כמיניה לשוינהו טועים בדבר פשוט לדרדקי דבי רב ומה שכתבו כדתנן הכא ברחוקים ולא בקרובים לדוגמא בעלמא נקטינהו לומר דכל מאי דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכשם שלא נתחייבו קרבן אלא בראוי' להעיד כך לא יחול החרם על הראויים להעיד והיינו במטיל חרם סתם על כל מי שיודע עדות שיבא ויעיד והם שתקו דמסתמא אינו חל אלא על הראויים להעיד בלבד אבל אם הטיל חרם על שאינם ראויים ביחוד או השביעום וענו אמן ליכא מאן דפליג שחייבים דעובר על החרם או על השבועה ומעתה מ"ש ראב"ן ועוד לדבריהם פטורים כל העול' מלהעיד כו' וכן מ"ש ועוד דתנן במתני' כו' אינו ענין לדברי הראשוני' וק"ל:
אבקת רוכל · חלק קצ״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.