אבקת רוכל · חלק קצ״א סימן ג׳

כי דייקת במילתא איכא למימר דלא דמי דהתם שאני שהגילוי דעת היה כמפרש שלא יוכלו הצבור להתיר כמנהגם שהרי בדברי הר"ן כתוב שהתנו בפירוש שלא יוכלו להתירו או שאמרו על דעת הקהלות הרחוקות וגם בדברי הרשב"א כתוב שהחמירו על דעת הקהלות הרחוקות ובדברי הר"י ן' מאיר כתוב אם אמרו שלא יוכלו להתיר משמע בהדיא דלא אמרו אלא כשהסכימו בחרם ע"ד רבים או שהתנו שלא יוכלו להתיר אבל כל שלא התנו כן אף אם השביעו או אסרו בנדר לא יצא מכלל מנהג ההסכמות להתירם כשירצו ויסכימו להתירה החכמים ורוב טובי הקהלות ועכ"ז עדיין לא יצאצו ידי חובתינו ומה שאוסיף הרא"ה לומר שאפי' לא אמרו ע"ד רבים לא התנו שלא יוכלו להתיר אלא שהוסיפו חומר בחרם ממנהגם כגון התרועות ונאדות נפוחי' וכבוי נרות גילו אדעתיהו דלהחמיר באו ואינו ניתר כשאר החרמות אלא ע"י שאלה וא"כ בנ"ד שהחמירו לאסו' בשר אלו עליהם בנדר שלא כמנהג ההסכמות שאין מנהגם לאסור עליהם אלא לגזור בנדוי או בחרם גילו דעתם דלהחמיר באו ואינו ניתר אלא ע"י שאלה וגם בזה יש לחלק דשאני התם שכיון שהחמירו בחרם הסכמה ההיא יותר מבחרם שאר הסכמות גילו דעתם דלהחמיר עליו שלא יהיה ניתר בלא שאלת חכם כשאר חרמות באו אבל בנ"ד שלא החרימו בדבר מהשאלה אלא אסרו הבשר ליכ' למימר ומשמע דמשום דחמירי להו לאינשי חרם הסכימו לאסור הבשר ולא רצו לגזור חרם וא"כ אדרבה להקל משאר הסכמות לדעתם באו ולא להחמיר ואפי' היה בהסכמה זו חרם אע"פ שלא נזכר בשאלה י"ל דעל כרחין לא אמ' הרא"ה אלא כשמוסיפין חומר בחרם עצמו יותר מהנהוג כגון תרועה וכבוי נרות וכיוצא אבל כל שלא הוסיפו חומר בחרם עצמו אע"פ שהוסיפו על החרם בגזרה אחרת כגון שהיו נוהגים לגזור חרם וגזרו נח"ש אין זה גילוי דעת להוציא החרם ההוא ממנהגם שנהגו להתיר שלא בשאלת חכם וה"נ אע"פ שהוסיפו דבר אחר על החרם והוא איסור הבשר אין זה גילוי דעת שלא יהיה ניתר כשאר ראשי הקהלו' שלא בשאלת חכם: