ועוד י"ל שאם אמת הדבר שאלו הקצבים לא נחשדו להאכיל נבלות כמו שבא בשאלה ובהסכמה כתוב שמפני שהיו חשודים להאכיל נבלות לישראל אסרו בשרם כבשר קדשים הוה ליה נדרי טעות שלא אסרו בשרם אלא מפני שהיו סבורים שהיו חשודים להאכיל נבלות ואם לא נחשדו על כך אין כאן נדר ואם יתברר הדבר ח"ו שנחשדו על כך אע"פ שלא עשו הסכמ' לאסור בשרם ראוי להעביר' מאומנותם כמו שה"ה וכל שקלא וטריא דידן אינו אלא על הקדמת מה שבא בשאלה שלא נחשדו על כך ואין לומ' דכיון שהסכמה זו היתה למיגדר מילתא שלא יבא אחר להעליל על החרם הו"ל לדבר מצוה ואין לה התרה וכמ"ש הרשב"א על הסכמת השחוק י"ל דהאי מילתא במידי דממונא הוא וכיון שהקהל רוצים שלא לחוש לחששה זו יכולים להתיר שלא בשאלת חכם אע"פ שאפשר דאיכא איסורין במילתא תפיסת החכם כיון דחששא רחוקה היא להעליל שעד היום לא נשמע דבר כזה אין זה כדאי לומר שלא יהא התרה משום זה כיון שהקהל אינם חוששים למילתא דלא שכיח:
אבקת רוכל · חלק קצ״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.