אבקת רוכל · חלק קצ״א סימן ב׳

תשובה לענין הקהל ההוא שלא קבלו עליהם דברי ההסכמה ההיא כמו שהיתה כתובה לאסור הבשר של אותם הקצבים כבשר קדשים אלא שקבלו עליהם בחרם שלא לאכול מבשרם דבר פשוט הוא שכיון שהסכימו החכם וראשי הקהל ההוא להתיר והודיע החכם לקהל העיר ההסכמה הרי היא מותרת ואפי' ששאר הקהלות אסרו את עצמם בשרם כבשר קדשים כיון שזה הקהל לא אסר על עצמו בנדר זה אינו נגרר אחר שארי הקהלות אע"פי שהם רוב שכל בני קהל וקהל כעיר בפני עצמו הוא וכשם שאין בני עיירות אחרות יכולים לכוף לבני העיר אחרת שיהיו נגררים אחריהם בהסכמתם כך אין בני שאר קהלות יכולי' לכוף לקהל אחר להיות נגררים אחריה' בהסכמתם אפילו אם כולם בעיר אחת וכן המנהג פשוט אבל לענין שאר קהלות שהכריזו לאסור בשר הקצבים ההם יש מקום לבעל דין לחלוק ולומר שאע"פי שהסכימו החכמים ורוב אנשי הקהל להתיר אינו מותר עד שישאל כל אחד לנדרו ויתירו לו שלשה ע"י פתח וחרטה כדין התרת נדרים וכמו שנמצא כן בדברי בעלי התשובות יש למצוא היתר בדבר שכיון שלא קבלו הצבור נדר זה בפניהם ממש ולא ענו אחריו אמן אע"פ שהוכרז כן בצבור אין כאן נדר וכ"כ הרמב"ן על הסכמה שכתוב בה בשבועה שמי שלא ענה אמן אחר השבועה לא חל עליו שבועה ואינו צריך היתר כלל ואע"פי שהראב"ד מחמיר ואומר דשבועה שמשביע ש"צ חלה אפי' לא ענה אמן למי שהוא משביע' לדעתם וברצונ' כבר כתב הריב"ש שמהטעם שסמכו עליו בדורות אחרונים להתיר חכמי הקהל בלא שאלת חכם משום דהואיל וכך נהגו ע"ד מנהגם הם מחרימים אותו הטעם מספיק לשבועות הקהל שאף אם יאמרו בכח האלה והשבועה או אנו מחרימים ומשביעים יכולים הם עצמם להתיר הכל וכמ"ש הרא"ש בתשובותיו בארוכה ובחבורי בית יוסף הובאו כל דברי סברות אלו ומשכיל על דבר ימצא טוב וכתב מהרי"ק שכן דעת סמ"ג והמרדכי ואע"פי שיש לפקפק בזה ממה שכתבו הרשב"א והר"ן והרי"ן מאיר והרא"ה שכל שגילו בדעתם שלא על דעת המנהג הנהוג בקהלות הסכימו חזר אותו החרם לדינו ובנ"ד כיון שהחמירו לאסור בשרם כבשר קדשים ואין מנהג הקהלות בהסכמותיתם לקבלם לא בנדר ולא בשבוע' אלו שנדרו גילו דעתם שהוציאו עצמם מכלל מנהג הסכמות הקהלות ויצטרכו שאלת חכם: