עוד הביא מהנודר על דעת רבים שאם התירו לדבר מצוה בלי רשותם מותר כי ההיא מקרי דרדקי וכת' ומה גם עתה שהשלשה הסכימו בהתרתה שהיא מותרת אף בלא הסכמת הקהל להתיר ואני תמיה על זה שאם נתנו מקום לדבר מצוה להתיר בלא דעת הרבים מפני שהנודרים עצמם רוצים להתיר ויש מצוה בהיתר אבל הרבים שנדרו על דעתן איך יתירו שלא מדעת הנודרים עצמם כו' ועל מ"ש מנדד שהותר מקצתו שלא הותר כולו כשהו' בחרטה כבר חלק הרשב"א בזה כמו שהביא האדם וחוה נתיב י"ד סי' ז' ואם יתירו קצת ההסכמה זו שהוא שיוכל למכור בשכירות יהיה להם פתחון פה לעבור על מה שלא התירו כסברת מי שאומר שאפי' במה שהותר בחרטה אמרינן נדר שהיתר מקצתו הותר כולו והרי הותרה כל ההסכמה שיש בה גדר וסייג ולא נתבטל סבתה:
אבקת רוכל · חלק ק״צ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.