כתב עוד בנ"ד בנדרי צבור ע"י ב"ד לב ב"ד מתנה עליהם לבטל כשירצו כו' עד ולא ראיתי בשום מקום בנוסח ההסכמה שהתנו עליה להתירה וגם אם רצה לומר שהתנו על פה בפירוש כולם להתירה החכמים לא נמצאו בתחלת עשייתה והעושים אותה כתבו בפי' שלא ירצו לבטלה כו' ומה שהוא בכתב מבטל מה שהוא על פה והחכמי' עצמם בפרט החכם הגדול שבכלם הכותב פסק דין זה כתב שלעולם אין לה התרה והמבטלה חטאו ישא והפליג בדברים כמו שכתוב למעלה וא"כ איך התנו עליה להתירה ועוד ראינו כי הדברים מוכיחים שמה שאומרי' הגוים שכוונתם להחזיר אלא שימכרו הבשר בעדם בשכירות כדי להפרע משכירותם החוב הקדום שלהם טענת גניבה ומזוייפת היא וכמי שרוצה לסתום השמש בכברה שהדבר ידוע שהשכירות של אלו בעד מכירת הבשר לא יספיק אפילו לפרנסתם כ"ש לפרוע חובותם ונראה לעינים כי אין זה כי אם רוע לב להחזירם לאומנותם כבתחלה כדי שיהיה להם ריוח לפרנסת' ולפרוע החובות וזו היא טענה שאין עליו תשובה עד כאן תופס פסקכם:
אבקת רוכל · חלק ק״צ סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.