אבקת רוכל · חלק ק״צ סימן ב׳

גם מה שכתב שהסכמה זו לא נעשית בהסכמת חכמי הקהלות מתחלה הרי אח"כ הסכימו כולם בה וכתבו מה שכתבו למעלה בחתימתם שאין לה התרה עד שילכו למקו' שאין מכירין אותו כו' ואפי' שמי שהוא חשוד על הגזלה אינו חשוד על הנבלה ולמגרר מילתא עשו כן עד שילך למקום שאין מכירין אותו גם כל ההסכמות שעושים בקהלות לא מצד הדין עושים אלא מן התקנה ולמגדר מילתא הוא ואפ"ה כל זמן שיש באותה הסכמה מגדר מלתא אינם רשאים להתירה וא"כ אין אנחנו צריכים עתה להשיב על הראיה שהביא שמי שהוא חשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור גם מה שהביא מענין הבית דין שמכין ועונשין שלא כדין כו' זהו סיוע למתקני ההסכמה שתקנום משום מגדר מלתא ולעשות גדר לתורה שלא יהיו האלמים פרוצים אפילו בגדר ומ"ש שאם עשו בלא אדם חשוב לאו כל כמינייהו הרי הביא פוסקים רבים דדוקא בבעלי אומניות ולא בתקנות בני העיר ואפילו למי שסבר שבתקנות בני העיר ג"כ צריך אדם חשוב הרי החכמים החשובים בתי דינים שבעיר חתמו בהסכמה בחומר הכתוב בה ויותר ואפי' שלא חתמו בשעת עשיית ההסכמה אלא אחר שכבר חתמו נתקיימה ההסכמה על הכל גם מה שהביא שדין החרם צריך פתח וחרטה זהו כשיש סבה להתירה ובנ"ד כל המחלוקת הוא אם יש התרה אם לאו וכשיהיה מוסכם שיש התרה אז נאמר שלא יהיה צריך לא פתח ולא חרטה מצד ההסכמה אם לא היה כתוב בה חומרא אחרת של איסור שנאסרה על כל א' כבשר קדשים ופיהם ולבם שוים באיסור זה וכמו שכתוב בהסכמה ואין מקום להתירה שמא יחזרו לסורם אפי' שלא ימכרו אלא כשכירים כמו שמתנים עתה: