אבקת רוכל · חלק ק״צ סימן א׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה אולי לא נשאר בידכם העתק פסק שלכם וגם לא ביד הסופר לכן אני מעתיקו למעכ"ת פה למען תדעו מה כל החרדה הזאת אולי הייתי חייב לכם ממקום אחר ורציתם להפרע עתה יחשדוני לפני קוני על דבר ההסכמה שנעשית בדמשק זה קרוב לשתי שנים על הקצבים שלא יהיו רשאים למכור בשר ליהודים בשום אופן לא משלהם ולא משל אחרים גויים או יהודים עד תשלו' עשר שנים ואם יעברו הם ששום יהודי לא היה רשאי לקנות מהם ולא לאכול מבשרם ושתהיה מעכשיו אסורה להם כבשר קדשים ופיהם ולבם שוים באיסור זה וגם הדירו כל יחידי הקהלות ע"ד ראשי הקהל ואסרו כולם עליה' כל הבשר הנז' כבשר קדשים כל העשרה שנים וענו כולם אמן ומלבד זה גזרו חרם ונידוי ושמתא וארור הוא ביום וארור הוא בלילה כו' על כל אשר יקנה ויאכל בשר שלהם וגם השוחטים לא יהיו רשאים לשחוט להם שום בשר כו' וכתוב בסוף ההסכמה ושום ב"ד או יחיד לא יהיה רשאי לבטל כו' ולמצא להם פתח ומקום להתיר אלא שתהיה אסורה כל זמן הנז' וחתומים בה ראשי הקהל וחתם בה הב"ד של ק"ק מסת"ערב יצ"ו וז"ל הסכמה זו הגונה וישרה מיוסדת על פי התורה יען כי הקצבים קלקלו השורה והרסו חומתה במעילה וגזלה ונפסלו לעדות על הנבלה ועל הגזילה בלשון מאזנים וכף רמיה על פי התורה לעולם אין לה התרה והמבטלה חטאו ישא כי הוא חטא רבים נשא ואין לו כפרה אלא א"כ ילכו הקצבים למקום שאין מכירין אותם ויחזרו אבידה בדבר חשוב ויקנו הם מממונם דבר שיהיה בו תועלת רבים כדין גוזל את הרבים ואז יהיה להם תשובה ותמחה חטאת כתובה נאם הצעיר בעיר הדובר עד הלום יוסף ן' לא"א אברהם ן' צייאת עכ"ל וב"ד דק"ק ספרדים חתם ג"כ וז"ל גם אני מסכים לכל מה שכתבו בכל חזוקיהם עם היות שבשעת צרת הקהלות לא נמצאתי פה נאם הצעיר משה ברוך עכ"ל והחכם הר' משה ביסורו יצ"ו חתם ג"כ הוא וז"ל הן אמת כל השומע וידע את כל התועבו' הגדולות הנמצאות באנשים החטאים האלה כאשר שמעתי אני מפי כל העם וגם כל החכמים הנמצאים פה ראוי לי לקבל על עצמי מפי עצמי מלבד החומרות והחרמות הנ"ל שלא להמצא בשום התרת בעולם אדרבה לקבל על עצמי מחדש שלא לשמוע ולא לדבר ולא להפך בזכותם וכן אני מקבל על עצמי לעשות כל הכתוב למעלה ככל אלות הברית הכתובים שם וגם אני מסכים נאם הצעיר משה ביסורו עכ"ל וזאת ההסכמה נעשית בחדש חשון שנת השכ"ט ועתה בשנת האש"ל בחדש תמוז שלחו אלינו מדמשק תופס ההסכמה באורך אשר כללות כוונתה כתוב לעיל ושאלו כי א' מהקצבים מלאו לבו לחזור לסורו ואמר כי ההסכמה נעשית על סבת שהיו חייבים לישמעאלים והם היו מעלילים על היהודים שיפרעו בעדם בעוד שהיו מוכרים הבשר שלהם ועתה יכתבו בסיג"יל הערכאות לסלק ולפצות מעל היהודים כל תביעה להוצאתם ולא ימכרו הבשר של הישמעאלים כמו שהיה מקודם אלא יקחו שכירות טורחם בכל יום וכל הריוח יהיה לישמעאלים ובזה הישמעאלים יכתבו עליהם ג"כ ככל הכתוב למעלה ואם לא ירצו הישמעאלים יקומו על היהודים ושמרה תהיה באחרונה ועל זה שאלו אם בהסכמה הזאת ואיסור חמור כזה ימצא פתח ומקום להתיר ואם שום ב"ד רשאי למצוא פתח כי בהסכמה כתוב ג"כ זה שלא יוכל שום ב"ד להתיר ועל זה השבנו לא יועיל הסכמה כזאת מכמה טעמים אשר כתבנו להם והחכם השלם הדיין כמוה"ר יוסף ן' צייאח נר"ו הנ"ל כתב ונתרעם על מה שכתבנו שלא להתיר והעתיר דברים לבלי חוק ע"ז וכתב לכל א' ממנו בפרטות ועתה שנית חזר לכתוב כי הוא התירה בהסכמת הכל ושאח"ך כתבו לנו כזבים ושעל פי כתביהם השבנו שלא להתיר ושעל זה זלזלו בכבודם ונפלה קטיגוריא ביניהם ונתחלל שם שמים ועטרת התורה לארץ הושפלה כו' והפליג לכתוב ולהתרעם בכיוצא אלו הדברים כמו שכתוב במכתבו והאמת שהשאלה ששאלו ממנו כמ"ש למעלה באה כתובה בסוף תופס ההסכמה ולא היה חתום שום אדם בה וחשבנו כי החכמים והקהלו' היו שואלים שאלה זאת וכתבנו מה שכתבנו אבל אפי' לא היתה השאלה מכולם אלא מקצת אותם אנשים שלא היו רוצים בהתרה אנחנו כתבנו מה שנראה לנו על תופס חומר ההסכמה לא על דבריהם והחכם הנז' לא היקל בהיתר ההסכמה אלא על שאומר שיש בקיומה ספק סכנת נפשות וכתב על זה פסק דין ארוך וכתב כי המעכבים בהיתר ההסכמה הוא מחמת שנאה או לקרב תועלת לעצמם ולכן אין לחוש לדבריהם והביא ראיה מתרומת הדשן סימן רע"ד כו' עד ועתה אלו שאין רוצים בהתרה אפי' היה מחמת שנאה כמ"ש הוא בנ"ד אינו שוה לראיה שהביא כי שם עיקר האמתלאה שנידה בשביל שנאה היתה שהיו יודעים הכל כי היתה לו שנאה עמו וגם שאחר עבר בכמו זאת העבירה ולא נידהו אבל בנ"ד אינו ידוע ששום אדם היה לו שנאה כשעשו ההסכמה וגם לא עברו קצבים אחרים כמו אלו ולא עשו להם הסכמה ואפי' שהיה להם שנאה עמהם היה בשביל שהיו שונאי ה' וישנאום ואפי' היה למקצתם איזה שנאה עמהם מצד עצמם לא מצד העבירה לא היו מצטרפים כל החכמים וראשי הקהלות להסכים ולהחמיר עליהם מפני המועטי' השונאים אותם וגם עתה בהיתר אם קצתם בשביל שנאה היו מונעים ההיתר האחרים למה יעכבו אלא לדעתם לש"ש הם מכוונים:
נחלת הכלל · Leipzig, 1859

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.