ואמר אח"כ אמנם יש לדחות דהכי קאמר ודאי כי האי צריך לאודועי אע"פ שאינו שואל כו' ונראה דמה שכתב וראיה מדלא קבעינן אלא בנתעצמו הם דברי המרדכי והיא סברא דנפשיה ואמר אח"כ עוד ראיה בפרק הרבית אמנם יש לדחות כלו' הראיה האמתית מדלא קבעינן אלא בנתעצמו אבל לראיה האחרת יש דיחוי ואע"פ שנאמר שמה שכתב וראיה מדלא קבעינן שהם דברי רש"י ז"ל כיון שכתב דיחוי בראיה השנית ולא כתב דיחוי בראיה הראשו' נראה שסובר כוותיה וכן כתבו הגהות בשם א"ז וכן דעת הרשב"א בתשובה וכן דעת הנמקי יוסף בשמו ובשם הראב"ד והר"י והרב רבינו נסים וז"ל כגון דא צריך לפרש הטעם כדי שלא יחשדוני אבל בעלמא אם היה מלגלג על הדין לא מודעינן ליה כו' ואע"ג דאמרינן בפרק זה בורר שאם אמר מאיזה טעם דכותבין ונותנין לו מ"מ התם אין כותבין ונותנין לו מטעם פלוני ומראיה פלונית כן כתבו הרשב"א והראב"ד וכן דעת הראשונים ר"ת והראב"ד והר"י ז"ל דאין כותבין מאיזה טעם דנוהו אלא למי שכפאוהו דוקא כי התם וכן למתלונן אחר הדין היכא דליכא חשדא דלא מודעינן אלא אדרבא כו':
אבקת רוכל · חלק י״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.