אבקת רוכל · חלק י״ט סימן י׳

ועוד קשה דאמ' אתמר נמי רב ספרא אמר אמר רבי יוחנן שנים שנתעצמו כו' ואם הוא אמת דהתוקף ונתעצמו ענין אחד הם היה לו לבעל התלמוד לומר ואתמר נמי אבל אמר אתמר נמי להורות שאינו ענין א' אלא ענין אחר דוחה לזה שאות' רבי אלעז'. לכן נראה לי שפי' הסוגייא כך התוקף את חבירו כו' פי' שהאחד הוא אלם וסרבן ומטריח את חבירו ומשתמיט ממנו וזה שאומר נלך לב"ד הגדול הוא בשביל שמתפחד שאם ידון כאן יבוא עליו בטענות כוזבות ואולי באותן הטענות יפסיד הדין שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות לפיכך רוצה לילך לב"ד הגדול כדי שיתבייש ולא יבא עליו בטענות כוזבות ואין כוונתו לחשוד הדיינים רק כדי שיתבייש ויודה על האמת ולפיכך אמר רבי יוחנן שכופין אותו לילך עמו למקום הוועד מאחר שהוא סרבן ואין כוונתו של זה שאומר נלך לב"ד הגדול ח"ו לחשוד הדיינים. אבל מה שאמר בסמוך אמר רב ספרא אמ' רבי יוחנן ב' שנתעצמו כו' מיירי כששניהם אלמים ומטרחים זה את זה וא"כ בודאי כשהאחד טוען נלך לב"ד הגדול ודאי אין כוונתו שיתבייש דכמו שחבירו אלם וקשה כך הוא נמי אלם וקשה ואינו מתפחד ממנו שיבוא עליו בטענות כוזבות אלא דעתו לקנטר ולחשוד הדיינים ולומר שמא יטעו וכן מוכח בסמוך דכתב על זה ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כו' דנראה שכוונתו כשאמר מעיקרא נלך לב"ד הגדול היתה כוונתו לחשוד הדיינים ועוד אם כוונתו כדי שיתבייש קשה כמ"ש למעלה דמה לו לשאול כו' והשתא ל"ק רבי יוחנן מדידיה אדידיה וכן אתי שפיר למה אמר אתמר נמי ולא אמר וכן איתמר נמי לפי שאינו הדין עצמו שאמר למעלה ומה שקבע בעל התלמוד כאן ואם הוצרך וכו' הוא ברור לפי שכיון שנמצא אמת שאינם יודעים הדין הייתי אומר שהדין עמו וכופין אותו לילך בב"ד הגדול קמ"ל דאפי"ה אין שומעין לו אלא כופין אותו ודן בעירו ואם הוצרך דבר לשאול כותבין ושולחין כו' וזה נ"ל שהיא סברת רש"י דכתב גבי התוקף כו' התוקף את חבירו בדין בעל דין קשה ומטריח את חבירו לדון ואין רוצה חבירו לדון כאן אלא למקום וועד תלמידי חכמים הרבה שיהיה זה בוש מהם וגבי נתעצמו כתב נתעצמו שנעשו קשין זה לזה עכ"ל: ונ"ל שרש"י ז"ל הרגיש הקושיות שכתבתי למעל' ותירץ בלשונו הקצר והצח שאמר למעלה התוק' כו' בעל דין קשה ומטריח את חבירו כלומר שהאחד הוא אלם וקשה ומטריח את חבירו ואומר אח"ך ואין רוצה חברו לדון כאן אלא למקום וועד ת"ח הרבה שיהיה זה בוש מהם כלומר שכוונת זה שאמר נלך לבית הוועד הוא לפי שמתפחד שכיון שהוא אלם וקשה ומטריחו יבא עליו בטענות כוזבות ואולי באותן הטענות יתחייב שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ורוצה לילך לבית וועד ת"ח הרבה כדי שיתבייש ולא יאמר אותם הטענות הכוזבות ולפי שזה אלם וסרבן וחבירו שאומר נלך לבית הוועד אינו לקנטר ולחשוד על הדיינים רק כדי שיתבייש ויודה על האמת בעבור זה אמר רבי יוחנן כאן כופין אותו וילך עמו ולמטה גבי נתעצמו כתב נתעצמו שנעשו קשים זה על זה כלומ' שניהם אלמים וקשים ומטרחים זה את זה ובעבור זה בכאן אפילו רבי יוחנן מודה שכופין אותו ודן בעירו לי שאין דעתו של זה שאומר נלך אלא לקנטר ולחשוד את הדיינים לו שמא יטעו כמ"ש למעלה בארוכה זה נראה לי שהיא כונת רש"י ז"ל אלא שקצר בלשונו כמנהגו ומלת נתעצמו מוכיח ששניהם אלמים וסרבנים ולא צדיקים כלומר מתעצמים בקטטות וטרחים זה את זה נמצאו למד שפי' ב' שנתעצמו מיירי כששניהם אלמים וסרבנים ולא צדיקים וכוונת זה שאומר נלך לבית הוועד לחשוד ולומר שמא יטעו בדין וכ"נ דעת הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות סנהדרין וז"ל ב' שנתעצמו אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך לב"ד הגדול שמא יטעו הדיינים הנה שכתב ז"ל שדעת זה שאומר נלך לב"ד הגדול הוא לחשוד הדיינים ולומר שמא יטעו וכתב כן לפי שאם הוא כדי שיתבייש קשה לרבי יוחנן מדידיה אדידיה הקושיות שכתבתי למעלה ומיירי כששניהם אלמים וסרבנים ולא צדיקים וגם זה שאומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני אינו מדבר בענוה לומר אולי טעיתם והוא בשביל שהוא רך הלבב דא"כ הוא הדרן קושייא לדכתייהו וכן מדנקט בלשונו נתעצמו נראה שסובר כר"ת דדוקא נתעצמו כששאל מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו אבל בעלמא לא ואין לומר מדנקט לשון הגמ' ולא פיר' נראה שאינו סובר כר"ת דאדרבה אם היה סובר הפך ר"ת היה לו לפרש בלשונו באופן שנשמע מדבריו דלאו דוקא נתעצמו מאחר שמשמעות לשון הגמ' כר"ת כמ"ש המפרשים וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל שאם שאל מאיזה טעם דנתוני לב"ד הגדול שאין כותבין ונותנין לו מדלא כתב גבי ב"ד הגדול ואם אמר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין אלא אדרבא משמתינן ליה דודאי חוצפה הוא ומלגלג על הדיינים נקרא והמלגלג על הדיינים כבר כתבו רז"ל דב"ד מנדין: