ומה שאמרו בנולד דידן דאין פותחין בו אני אומר לא היא דהא נולד זה מצוי ובנולד מצוי פותחין ובנ"ד לא התרנו מה שהתרנו אלא משום תנאי ב"ד ובחרטה לבד מכאן ולהבא דשרי בנדרי קהל ומ"מ אע"פ שאין פותחין בנולד שאינו מצוי בעין דביה לא הויא חרטה מעיקרא מ"מ אם ניחם מעצמו מפני הנולד מתירין לו כמ"ש הרמב"ם פ"ו מהלכות שבועות וכדאיתא בירושלמי בפרק שבועות שתים תעיין שם ואיברא מאי דאמרינן אין פותחין בנולד דוקא בנולד שאינו מצוי אך לא בדבר המצוי וראיה מעובד' דדביתהו דאביי דפתח ליה רב יוסף מן הנדר עצמו וא"ל אילו ידעת דעברה על דעתיך מן נדרת וכן ר' יוסי לאותו שהדיר אשתו מלהעלות לרגל וחרטה נמי נולד הוא ופותחין לה מפני שהיא מצוייה כדאמרינן בירושלמי ותהית לאו נולד הוא אמר ר' לא התהות מצוייה וכ"כ סמ"ק וז"ל ודוקא בנולד שאינו מצוי ותדיר אבל בנולד המצוי ותדיר פותחין לו כדמסיק בפרק ארבע נדרים וכמו שכתבתי פסק ר"ם ז"ל וגם רא"ם ז"ל פסק דההיא דאין פותחין בנולד זהו כשאינו מתחרט אלא מנולד ואילך אבל אם מתחרט מעיקרו פותחין אפי' בנולד דלא מסיק אדעתיה ובטל הנדר כו' עכ"ל ובנ"ד היזק הגוים לתועלתם תדיר הוא:
אבקת רוכל · חלק קפ״ח סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.