אבקת רוכל · חלק קפ״ח סימן ז׳

והנה תנאי האומני' שייך לרוב בני העיר כטבחי' וזולתם והוו להו כבני העיר והדין בהם שוה ולא כתנאי שבין אדם לחבירו או יחידים דלא בעו ב"ד בתנאי שבממון קיים ליחידים בלא ב"ד ולענין השבת אבידה כשמתבטל ממלאכתו שוה דינר ומתנה בב"ד שיטול שכרו דינר כדאיתא בפרק אלו מציאות דהתם היינו משום דבעל אבידה ליתיה התם וגם מן התורה חייב להחזיר בחנם ותניא בפרק הגוזל בתרא דתנן שטף נהר חמורו וחמור חבירו כו' התם בעלים קיימי ולהכי לא בעין ב"ד דהא בגמרא פריך ולימא משטה אני בך ואם התנה בב"ד לא מצי למימר משטה אני בך אך אם אינו שם לא בעי להתנות בב"ד דרב גוברייהו להפקיר ממון אחרים והפקר ב"ד הפקר כדאיתא בגיטין פרק השולח ומ"ש רבינו בפי"ד מהלכות מכירה ב"ד חשוב באומנין הוא חוזר גם לבני העיר ובתלמודא אייתי באומנין וה"ה לבני העיר מדפריך מבני העיר לאומנין וכת' לתקן מעשה המדינ' היינו שהוא ממונה על כך והיינו להסיע על קצתן וכת' ולהצליחו בדרכי יושביה דהיינו בתנאי האומנין וכיוצ' בזה דהכל שוה לו אבל הריב"ש ז"ל כתב בתשובותיו בסי' שע"ט וז"ל נראה דהיינו בבני האומנות אבל בני העיר יכולים הם להתנות ואינם צריכין להסכמת אדם חשוב שבעיר וכן נראה מדברי הרמב"ם שלא הזכיר דין אדם חשוב בבני המדינה רק בבני אומנות כו' עד וכן נראה מדברי הרמב"ן ז"ל כו' עכ"ל: