אבקת רוכל · חלק קפ״ח סימן ו׳

עוד כתב ותו שהיה צריך פתח וחרטה לכל אחד וא' שאין פתחו וחרטתו של זה כפתחו וחרטתו של זה וזה ודאי נולד הוא ואין פותחין בנולד כו' עכ"ל. ואני אומר המבין למראה עיניהם כלשון ההסכמה ההיא אמנם על האמת אע"פי שחתמו בה לחזקה שלשת החכמים היא לא היתה בהסכמתם וגם בדעת' אז הסכימו להתיר החל' שהתירו ממנה כשיצטרך ולב ב"ד התנה בכך ונמצא כי כל ההסכמה ההיא בנויה מתחלתה על יסוד רעוע ואילו היה ג"כ מתנים על כולה היתה כשאר הסכמותיהם לענין התרה בלא פתח ובלא חרטה דלא אמרו אלא בסתם אך לא במפורש וסתם נדרים להחמיר ופירושן להקל ורחמנא לבא בעי וידוע הוא שכל הסכמות של קהל בלי הסכמת דייניהם שהמחום עליהם לאו כלום היא והכי אמרינן בפ"ק דבבא בתרא הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי כל דעביד ביומא דחבריה לקרעיה למשכיה אזל חד מינייהו עביד ביומא דחבריה קרעי' למשכיה אתא לקמיה דרבא וחייביה איתיבי רב יימר בר שלמייא לרבא והא תניא ולהסיע על קצתן ולא אהדר ליה אמר רב פפא שפיר עבד דלא אהדר ליה הני מילי היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמינייהו דמתנו וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו שם וז"ל מכאן כל בעלי אומניות יכולים להתנות ביניהם והם הנקראים בני העיר לעניין מלאכה ואדם חשוב היינו דוקא כגון רבא שהיה ראש ומנהיג בעיר ואפי' כל בני העיר לא כל כמינייהו להתנות אם לא מדעת אדם חשוב עכ"ל וכ"כ רש"י ז"ל וכ"כ המרדכי בשם ר"י הזקן ממיץ וכ"כ עוד בשם רבינו יואל שם וז"ל ובסוף השערים כתוב דאין רשאין חשובי העיר לקיים שום דבר היכא דיש דיין מומחה או אדם חשוב אם לא על פיו עכ"ל וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה סי' תשפ"ט ומהרי"ק בשרש קפ"ה גם הרמב"ם ז"ל נראה שכן דעתו שהרי כתב בפי"ד מהלכות מכיר' וז"ל רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענישו אותו כך וכך רשאין אנשי אומנות לפסוק ביניהם שלא יעש' אחד ביום שיעשה חבירו וכיוצ' בזה וכל מי שיעבו' על התנאי יענישו אותו כך וכך בד"א במדינה שאין בה חכם חשו' לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה אבל אם יש בה אדם חכם חשוב אין התנאי שלהם מועיל כלום ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קבל התנאי אלא א"כ התנה עמה' ועשו מדעת החכם וכל מי שהפסיד לפי התנאי שאינו מדעת החכם משלם עכ"ל: