אבקת רוכל · חלק קפ״ו סימן ד׳

גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה על מי שנשבע ע"ד רבים שלא לשחוק בשום שחוק בעולם שיש בו מעות ונשתטה וחזר ונשתפה ולפעמים חוזר לשטותו ויום א' שחקו לפניו ומצא מנוח ונוח לו ואמר שאם יוכל לשחוק במעות שימצא מנוח ורפא לו ושאלת אם מותר להתיר אם לאו? תשובה: מסופק אני בדבר זה דאפשר לומר שהוא מותר ויש בדבר פקוח נפש וכמו ששנינו המכבה את הנר מפני רוח רעה מפני החולה שיישן פטור ובסוגייא בשמעתין התם בחולה שיש בו סכנה ומותר לכתחלה כו' עד ושמא אם הוא מסופק מותר דספק נפשות להקל כו' עכ"ל ואי בדאיכא הזיקא דרבים חיישינן טפי דהא תנן בפ' לא יחפור מרחיקין את הנבלות ואת הבורסקי מן העיר חמשים אמה אין, עושין בורסקי אלא למזרח העיר ותנן נמי התם אילן שהוא נוטה לר"הר קוצץ כדי שיהיה גמל עובר ורכבו וכתבו הרמב"ם בפי"ג מה' נזקי ממון ותנן נמי בפ' חזקת הבתים אין עושין חלל תחת ר"הר בורות שיחין ומערות כו' וכאלו רבות אמור מעתה כ"ש הם הדברים בנ"ד דודאי מגיע לרבים סכנה והזק רב בידים אם בגופן או בממונם ח"ו דאין לעמוד עליו דכתיב ולא תעמוד על דם רעך גו':