אבקת רוכל · חלק קפ״ד סימן ב׳

ואנא מטיבותיה דמר אמינא בה מילתא שאין זה מנדרי שגגות שנדרים אלו שנויים במשנה פרק ארבעה נדרים נדרי שגגות כיצד אמר קונם אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שלא אוכל ושלא אשתה ושכח ואכל ושתה קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא גנבתו ושלא הכתה את בנו וכן כתב הרמב"ם פ"ג מה' שבועות והדבר מבואר שנדון זה אינו דומה כלל לנדרי שגנות ונדרי זירוזין שנויין בפ' הנז' נדרי זירוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר שאיני מוסיף לך על השקל שניהם רוצים בשלשה נדרים וכ"כ הרמב"ם פ"ד מהלכות נדרים ונתן טעם לפי שכל אחד מהם לא גמר בלבו ולא נדר אלא כדי לזרז את חבירו והרבה מבואר שאינו דומה לנדון שלפנינו: