ועוד אני אומר שאפילו היה רוצה להתיר לו רבו הענין השני לא היה רשאי מפני שהשבועה היתה לקיים דברי תורה ואין לה התר וכמ"ש הרשב"א בתשובה על קהל שהסכימו והחרימו שלא לשחוק בקוביא ואחר כך רצו להתיר שאפילו כלם מסכימים להתיר אינם יכולים להתיר לפי שהדבר מעצמו אסור ועוד נוסף עליו אסור ההסכמה והחרם והיאך יוכלו להתיר עכ"ל וכן נראה מרברי הרא"ש בתשובה סוף כלל י"א וכיון שהשבועה בנ"ד היתה לקיים מצוה ששקולה כנגד כל המצוות אפי' היה מסכים רבו להתיר אינו יכול להתיר ואע"פ שאפשר לומר דהיינו לכתחלה אבל עבר והתירו לשחוק בקובייא מותר לענין שלא יהיו עוברים על החרם אע"פ שעוברים על אסור לשחוק בקוביא והכא נמי דכוותא וכבר מצאתי בזה מחלוקת גדולי עולם שנמצא כתוב בקיצור תשובות הרשב' אם התירו שחוק של קוביא נר' להרשב"א שמה שעשו עשוי בדיעבד והר' שם טוב כלבו יצ"ו אומר שלא הותר בדיעבד והוכיח בראיות ע"כ מ"מ אפי' המתיר בדיעבד לא התיר אלא כשהיתה שם התרה כתקנה כמו שנתבאר ולא הותר הענין השני:
אבקת רוכל · חלק קפ״ג סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.