ואפי' לדברי התוס' בנ"ד לא הותר כולו משום דעל כרחין לא אמרו התוס' דאפי' בהתר שלא ע"י פתח הותר כולו אלא כשהיה שם התרת חכם משום שעוקר הנדר מעיקרו ובנ"ד כפי המובן מלשון השאלה לא היה שם התרת חכם כדרך התרת נדרים בשלשה אלא שאמר לו רבו שהוא מרשה אותו או שהוא מתיר לו שילך ללמוד במקום שירצה שכן נוהגי' כשאדם נשבע לדעת חבירו שלא להצריכו התרת שלשה אלא מה שאומר לו אני מרשה אותך ועל הרוב אומר לו אני מתיר לך ואע"פי שאני חוכך על המנהג ויש לי בזה דקדוקי דברים והנם כתובים על ספר ב"י חבור הגדול שחברתי על הטורים מ"מ אף אם נסמוך על המנהג לענין התר הענין הראשון לא הותר הענין השני אף לדברי התוס':
אבקת רוכל · חלק קפ״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.