ואע"פ שהתוספות ז"ל חולקים ואומרים דאפילו ניתר בחרטה נמי כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו מכיון שהותר מקצתו הותר כולו כדברי הרמב"ן נקטינן דבתראה הוא וכן משמע מדברי הרא"ש בפסקיו שהוא מסכים לדברי הרמב"ן ובעל הטורים סתם לן כהרמב"ן ז"ל ורבינו ירוחם כתב דדברי הרמב"ן ז"ל עיקר וכתב עוד יראה לי דכ"ש למי שנדר או נשבע לחבירו בענין שאין יכולים להתיר לו בלא חבירו כגון לעשות שום מלאכה או לפרוע חוב וכיוצא בזה והתיר לו חבירו מקצתו דלא הותר השאר וכן אם היו שנים והתיר לאחד וכ"כ הרמב"ן בתשו' וכתבתי זה בשביל שראיתי רבים טועים בזה ותולים טעותם בנדר שהותר מקצתו הותר כולו עכ"ל:
אבקת רוכל · חלק קפ״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.