אבקת רוכל · חלק קפ״ג סימן ב׳

תשובה דבר פשוט הוא שאין ממש בדברי התלמיד אלא חייב הוא לקיים נדרו ושבועתו שלא לפרוש מתלמוד תורה עד היותו בן עשרים שנה ואין בזה משום נדר שהותר מקצתו הותר כולו תנן בפרק רבי אליעזר פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותם הימים מותרים ומה שעמהם אסורים עד שבא רבי עקיבא ולמד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו כיצד אמר שאינו נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם שאיני נהנה לזה ולזה ולזה הותר הראשון הותרו כולם הותר האחרון האחרון מותר וכולם אסורים שאיני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריך פתח לכל אחד וא' ובגמ' מאן תנא רבי שמעון היא דאמר עד שיאמר שבוע' שבועה לכל א' וא' כלומר דמדקתני לזה קרבן ולזה קרבן צריך פתח לכל א' וא' משמע דלעולם לא הוי פרט' אלא כי מדכר קרבן לכל אחד ואחד הא לאו הכי לא שני אמר לזה ולזה בואו או לזה לזה בלא וא"ו כללא הוי וכדרבי שמעון הא קמן דכי מדכר קרבן אכל חד וחד פרטא הוי לכ"ע שני נדרים ובנ"ד האחד אדכר קרבן אכל חד שכתב ועוד נשבע שבועה חמורה שלא יפרוש מתלמוד תורה עד היותו מבן עשרים שנה שלמים הרי שהזכיר לשון שבועה מחדש בדבר השני ולא הספיק לו לשון שבועה שהזכיר בתחלת דבריו וא"כ לדברי הכל שתי שבועות הן ואין האחת ניתרת בהתרת חברתה ולא זו בלבד אלא שהוסיף בדבר השני לכתוב נשבע שבועה חמורה ובראשון לא הזכיר חמורה שהדבר מבואר שהדבר השני הוא דבר בפני עצמו לגמרי ואינו ניתר בהתר הראשון ואע"פ שאין טעם זה מספיק אלא לענין השבועה אבל לא לענין הנזירות שהרי כלל שני הדברים בו כאחת מ"מ מטעם אחר לא הותר הדבר השני גם מהנדר שהרי כתבו הרא"ש והר"ן פ"ד דנדרים בשם הרמב"ן דאפי' כשהוא כולל לא אמרינן שהותר כולו ע"י שהותר מקצתו אלא כשהותר ע"י פתח שדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כולו אבל אם הותר קצתו ע"י חרטה לא הותר כולו ובנ"ד כיון שלא הודר ע"י פתח לא הותר כולו: