אבקת רוכל · חלק קפ״ב סימן ה׳

ומ"ש וה"ה במי שנשבע ע"ד רבים מפורשים שאין בהתרה אפילו בדיעבד עכ"ל מאחר שכתבו זה בתורת וה"ה והוכחנו שנפל היסוד נפל הבנין כ"ש שבלאו הכי דין זה סתור מעצמו שהרי כתב מוהרי"ק ז"ל בשם הר' אביגדור דנדר ע"ד רבים אין לו הפרה היינו לכתחל' אבל בדיעבד אם התירוהו מותר ואע"פ שכתב שזה שלא כשטת רוב הפוסקים משמע דלטעמיה אזיל דס"ל כהראב"ד שהנשבע לדעת חבירו להנאתו אם התירו לו שלא מדעתו אינו מותר אבל כבר הוכחתי שדעת הפוסקים ז"ל להתיר בההיא וכ"ש בהא על דעת רבים ואל תשיבני משום דמייתינא לה במכ"ש ולא סגי ליה לאתויי בתורת וה"ה שהרי הרשב"א בההיא דהנודר ע"ד חבירו כהראב"ד ס"ל שאם התירו לו אינו מותר ואפ"ה כתב בתשובה דנדר ע"ד רבים אם התירו לו מותר בדיעבד ואע"פ שיש מגדולי המורים חולקים עליו כדאי הוא ר"ת לסמוך עליו בשעת הדחק עכ"ל וגם אשר הקפידו חכמי העיר על שההתרה היה בב"ד חצוף נראה שלא היה זה מעכב אף על פי שלא היו השנים בקיאים בטיב דיני שבועות וכ"ש שהשלישי היה בקי לדעת הרמב"ם כפי פשט דבריו בחיבורו ובפירוש המשנה אע"פי שההגהות כתבו על דבריו לאו הדיוטות גמורים אלא דמסברי להו וסברי אינו במשמע דבריו דא"כ לא הוה שתיק מיניה אלא אפילו שלשה הדיוטות דמסברי להו ולא סברי וטעמא כתבתי בחיבורי אמת הדבר דלשאר פוסקים בעינן דגמרי וסברי וידעי לפתוח לו פתח ועל מה שעמד חכם קהל שני עם חכם אחר ויהודי אחר והתירו בטענת שלא היה לו במה להתפרנס והוי לדבר מצוה וכבר כתבתי דטענה יפה היא זו.