אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן נ״ד

ועוד דהא דצריכה לתת אמתלאה לאו להימנוה לבעלה לחודיה הוא וכמ"ש החכם אלא אף משום עצמה אינה נאמנת אלא א"כ נתנה אמתלאה וכל שנתנה אמתלאה נאמנת על עצמה וכל שנאמנת על עצמה נאמנת על בעלה לענין איסור נידה בלי שום הוכחא אחרת דרחמנא הימנא עילויה באיסור זה מדכתיב וספרה לה כדאיתא בהמדיר והיינו טעמא דמהימנא לה אפי' לשמש לכתחלה וטעמא דמילתא דאף דגבי עצמה לא מהימנא כל שלא נתנה אמתלאה משום דשווייא נפשה חתיכה דאיסורא וכדתנן בקידושין בפ' האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ופרש"י הוא אסור בקרובותיה דשוינהו עליה חתיכ' דאיסו' באמירה זו הרי דאע"ג דקרובותיה אין עליהן איסור לינשא לו דכשם שאינו נאמן על קרוביו כך אינו נאמן על קרובותיה עכ"ז הוא אסור בהן משום דשווינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא ואין ספק שאע"פ שחזר ואמר לא קדשתיך לעולם הוא אסור בקרובותיה אלא אם כן נתן אמתלאה לדבריו דומיא דההיא דתנייא בפ"ב דכתובות לעיל מהך בעייא אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת ואם נתנה אמתלאה נאמנת ומעתה הכא נמי כיון דאמרה טמאה אני שויא נפשה חתיכא דאיסורא גם לאסור עצמה וכשחזרה ואמרה טהורה אני צריכה שתתן אמתלאה אף לצורך עצמה וכל שלא נתנה הרי זו אסורה לשמש דנמצא דאמתלאה לאו משום בעל לחודיה היא צדיכה אלא אף משום איסור עצמה ולפ"ז דחייה דדחי החכם וקאמר דלגביה דידה נאמנת בין נתנה אמתלאה בין לא נתנה ליתיה כלל ועם זה בנ"ד אי איכא לדמויי להך בעייא אפי' תימא דלא אתייא ליהמוניה להר' יום טוב על אחרים כמו שהזכרנו אלא לאיסור עצמו בלבד היינו חוששין לא הוה מהימן בלא אמתלאה אע"ג דהוו דברים שבינו לבין יוצרו: