אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן מ׳

ועוד דאפילו אם הוה נ"ד כההיא דכתובות ממש דהוי תרי ותרי הא מקשינן התם בגמ' מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי ואצטריך רב ששת לשנויי כשנשאת לא' מעדיה פי' לא' מעדיה דמסהיד דמת משמ' דאם נשאת לא' שאינו מעידיה אף אם נשאת תצא כיון דקאי באשם תלוי וכ"ש אם נשאת לא' מעידיה דמסהיד דלא מת דודאי תצא ובנ"ד אנן להימניה להר' י"ט על הכת המנגדת אתינן ולהכריח לאותם החשובים שלא לצאת מהקהל וע"ז הכניסו אותנו הקהלות בסלע מחלוקת זה וא"כ אע"ג דהר' י"ט אומר ברי לי הנך חשובים לא אמרו הכי אלא אדרבא צווחי ואמרי דברי להו איפכא והרי זה דומה לנשאת לא' מעידיה דאמרי לא מת ולא זו בלבד בני כת שכנגדו אלא גם בני סיעת הר' י"ט הרבה מהם לא נמצאו בקהל ביום קבלתו החרם והשבועה הנז' ולדידהו לא ברי להו שום דבר ולגבייהו הוי כנשאת לא' שאינו מעדיה דאפי' אם נשאת תצא וא"כ כי היכי דההוא בחטאת או באשם תלוי קאי כדמשמע בסוגיין דפ' ארבעה אחין ה"נ הנך יחידים עברו על ולפני עור לא תתן מכשול וגם כי אפשר לחזק טענה זו בעמודים חזקים ובריאים משכנו ידינו מפני כבוד הר' י"ט דצורבא מרבנן הוא ואיכא למיחש ליקריה. ועוד יש לתמוה על דברי החכם הפוסק שכחב עלה דההיא דפ"ב דכתובות אלמא היכא שהדבר תלוי בספק ולא נתברר ולדידיה ברי ליה אם נשתמש כבר באותו דבר אין כח בב"ד להפרישו מאותו דבר המסופק דחיישינן לזילות' עכ"ל והאי טעמא דאם נשאת לא תצא לאו משום זילות' היא כלל לא דב"ד שהוזכר בגמ' ולא זילותא דבעלי דינין דלא אדכר בשום דוכתא כמו שיתבאר עוד בס"ד אלא משום חזקה דאתתא דייקא ומנסבא מתוך חומר שהחמרת עליה בסופא וכמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות ובפ' חזקת הבתים ובנ"ד ליכ' חזקה מסייעת להר' י"ט דאדרבא חזקה שנשבע סתם ככל אשר שאלו ממנו כת שכנגדו וכמו שהוכחנו בסתירות הדיבור הג': ועוד מה מאד יוסיף להפליא הפלא ופלא כל רואה החכם הזה מכריז ואומר טעמא דזילותא דבעל דין בדבור הזה ובדיבור השני ולא א' ולא שתים בפיו מלא זה עשר פעמים והנה עד היום לא שמענו חידוש זה לחוש לזילותא דבעל דין ואי איכא לדיוקי איפכא איכא לדיוקי דהא אפי' בזילות' דבי דינא אי חיישיכן לה בעא תלמודא בפ"ב דכתובות ובפ' חזקת הבתים למימרא דהוי פלוגתא דתנאי ואסיק רב אסי בפ' חזקת הבתים דלכ"ע לזילותא דב"ד לא חיישינן והכי מוכחא מסקנא דסוגיין דכתובו' ור"נ עבד עובדא הכי וכ"פ הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכיון דלזילות' דבי דינא ליכא למיחש ק"ו ובן בנו של ק"ו דאין לחוש לזילותא דבעל דין והך בריית' שכתב החכם מפ"ב דכתובות דאי נשאת לא תצא מייתי לה בפ' חזקת הבתים ולמאי דס"ד דמשום זילותא אמרינן דלא תצא לאו זילותא דבעל דין אמרינן אלא זילותא דבית דין ואף גם זאת לפי' רשב"ם והתוס' והרמב"ן לא מדברי ת"ק בעינן לאוכוחי דחיישינן לוילותא דב"ד אלא מדברי רבי מנחם ברבי יוסף וטעמא דת"ק לאו משום זילות' כלל היא אלא משום חזקה דאשה דייקא ומנסבא וכמ"ש בסמוך נמצא דטענת משום זילותא אין לה שרש ועיקר ודרך כלל ראוי לומר על טענת זילותה זאת וכרת הזלזלים במזמרות וניתוספה התימה על החכם הפוסק שהזכיר בדבריו כמה פעמים טענת זילותא דבעל דין שלא עלתה על לב בעל התלמוד וטענת זילותא דב"ד שהוזכרה בתלמוד לא שם על לבו לזלזול הב"ד וכתב דלית דין ולית דיין שראוי לחוש לנידוי שגזרו והא ודאי אפי' לפי המסקנא דזילותא דב"ד לא חיישינן כי האי שבתב החכם הפוסק ודאי דחיישינן ליה ואסור לשומעו כל שכן לאומרו: