אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן מ״א

ועוד בר מן דין ובר מן דין אע"ג דלגבי לימוד פסוק בב"הכ כבר התחיל לעשות מעשה ודמי קצת לההיא דפ"ב דכתובות עכ"ז לגבי שררת היות חכם הקהל לא התחיל ולא החזיק בה כלל וא"כ לא דמי כלל לההיא דפ"ב דכתובות ואע"פ שהתחיל לקרות פסוק ולפרשו בב"ה ביום שבת הא אין זה מורה על שררת חכם הקהל כי כמה תלמידים קורין פסוק ומפרשים אותו בבה"כ כמנהגנו אנו בני ספרד ולא נתנו עליהם הוד מלכות חכם הקהל וא"כ אע"פ שהיה מוחזק בלימוד בב"הכ בלי ערעור והוו תרי סהדי דמסייעי ליה עדיין לא החזיק בשררת חכם הקהל והיה כח בב"ד לגזור עליו שלא יהיה חכם הקהל כההיא דפ"ב דכתובות דאמרי' בה לא תנשא והיו רשאים למנוע ממנו גם הלימוד בבית לפי שהוא סולם לעלות ולהשתרר בשררת חכם הקהל. ועוד דאף בשהתחיל הר' י"ט ללמוד בב"הכ לא בתורת חכם הקהל למד לפי שאף בני סיעתו היו מוסכמים שלא למנות עליהם שום חכם לא להר' י"ט ולא לאחר עד מלאת שנה תמימה לפטירת חכם הזקן זלה"ה הרי שהלימוד בב"הכ לא היה חוקה לשררת חכם הקהל וא"כ אפי' אי הוו תרי סהדי דמסייעי ליה והתחיל ללמוד בב"הכ דמי לדמאי דאמרינן ברישא דההיא ברייתא לא תנשא ושלא כדברי החכם הפוסק שכתב דדמי למאי דאתמר בסיפא ואם נשאת לא תצא וכ"ש דלא הוו תרי סהדי ולא חד דמסייעי ליה עליה אדרבא קול גדול ולא יסף שנשבע בלא תנאי ונשמעו דברי העדים קצת בב"ד דחייבים היו ב"ד למונעו מלעשות מעשה עד שיברר דבריו וכמו שנתבא' ולא להחניפו בדין ואע"ג כי צורבא מרבנן הוא וכדאית' בפ' שבועת העדות רב עולא בריה דרב עלאי הוו ליה דינא קמיה דר"נ שלח ליה רב יוסף עולא חברינו עמית בתורה ובמצות אמר מאי שלח לי לחנופי ליה הדר אמר למישרא בתיגרא כו' ואי ב"ד מצווים להפך בזכותא דצורבא מרבנן כדאיתא בפרק כל כתבי השם יודע וישראל כמה הפכנו בזכותו אך מה שנצטוינו לעשות על הדין ועל האמת עשינו למונעו מלעשות מעשה עד יביא עדיו" התבאר מכל זה דהוכחת החכם הפוסק מההיא ברייתא דמייתי בדבור הראשון עלתה לו מנדון זה ותשב לה הרחק כמאה אלף אמה ואין כאן מקומה מכח שבע הטענות מזוקקו' שבעתים אשר ערכנו: