וקושטא דעובדא לאו הכי הוה אלא תרי דאסהידו דנשבע בלא תנאי נשמע קולם בבית דין ותרי דמסייעי ליה לא נראו ולא נשמעו וא"כ לא קיימא הא מילתא לא שקול ולא בלתי שקול אלא בודאי איסור קאי ולכלל ספק לא בא ובכי האי גוונא ודאי אפילו כההיא דפ' ב' דכתובות אע"פ שהבעל והאשה אומרים בריא לנו שמת כיון דשנים אומרים לא מת תצא ואם אומר שיש טדים המעידים שמת מונעים אותו שלא יבא עליה עד שיביא עדיו והכא נמי אפילו התחיל ללמוד מונעים אותו עד יברר דבריו ודאיכא למימר על הכחשת העד או על חשש העדר השמיעה מחמת הצעקות כבר נכתב בסמוך וביררנו דלאו מילתא היא וקיימנו דבנ"ד הוו תרי סהדי הגונים וכשרים:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן ל״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.