ומה שכתב החכם ולא הטה את אזנו כו' הלא לאמונה לא ידענו מי הגיד לכבוד תורתו אם שהר' יום טוב וסיעתו באו אליו חרש לאמר עקפין וענפין לא לעזר ולא להועיל או ע"י שם החכם עדיף מנביא שהרי העד לא אמר כן מעולם אלא שכיון יפה ולא שמע תנאי כלל ואולם בני אדם העומדים בתוך הוועד אמרו אפשר שלא כיון העד יפה ולא שמע תוכן הדברים מחמת הצעקות וכיון דסהדא אמר בריא לי שנתכוונתי יפה אמילי אחריני ניקום ונסמוך וא"כ שפיר איכא הכא חד סהדא מהימנא ולא עוד אלא דלא חד סהדא לחוד איכא אלא תרי דהא בעניין הזה הטוען עצמו נאמן הוא כאחד מן העדים וכמו שהוכחנו בארוכה בפסקינו הגדול ומפני יראת האריכות אין אנו מעתיקים כל הענין וא"כ תרי סהדי הוו ולפיכך מן הדין היה שלא ילמוד לכתחלה:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן ל״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.