ומה שיש לדקדק ע"ז מבואר בפסק הארוך ואם בדין התובע הזה כמו עד הא משמע בפ"ב דכתובות דעד א' אומר תנאי ועד א' אומר אינו תנאי אינם מוכחשי' וכשרים הם וכ"ש הכא שלדברי שניהם השבועה והחרם במקומם עומדים ודמי למאי דתניא בפרק זה בורר אמר רש"ן אלעור לא נחלקו ב"ש וב"ה על שתי כתי עדים שאחת אומרת מאתיים ואחת אומרת מנה שיש בכלל מאתיים מנה על מה נחלקו על כת אחת שב"ש אומרים נחלקה העדות וב"ה אומרים יש בכלל מאתיים מנה ופירש רש"י יש בכלל מאתיים מנה שניהם מעידי' על מנה ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה ובפסקינו הגדול הארכנו בבירור כל הדברים אלו וכאן לא ראינו להאריך רק להעיר על הענין ותן לחכם ויחכם עוד ואפי' הכחשה בהוכחש העד לא בטלה לסהדותיה כלל:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן ל״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.