ועוד קשה על מ"ש אבל בנ"ד דלא אסהידו עליה כלל שנשבע בלא תנאי דהא העד שהעיד שהוא בלא תנאי הוכחש או לא הטה אזנו לשמוע מחמת הצעקות והמריבות והרי אין כאן עדות כלל עכ"ל דהא הכחשה דההוא סהדא היתה בענין שהגיד שאחד מבני כת שכנגד הר' יום טוב טען כנגדו שנשבע וקבל חרם על תנאי פ' והתנאי ההוא לא נתבטל דהעד אמר שנשבע וקבל חרם בלי הזכרת שום תנאי דהשתא אם נדין לטוען כדין תובע דעלמא וכדמשמע מדברי החכם שכתב דהא העד שהעיד שהיה בלא תנאי הוכחש ואם היה מחשיב התובע כמו עד הול"ל דהא כשהעדים מוכחשים מבעל דינם לא מקרייא הכחשה ולעדים מהימנינן כדמוכח בדוכתי טובא מהם פרק יש נוחלין וכתבם הרי"ף גם בשבועת הדיינים שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב לחבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כולו נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל ממשועבדים לא דאמרינן אנן אעדים סמכינן הרי אע"ג דבעל דבר מכחיש לעדים מהימנינן לעדים לגבי משועבדים:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן ל׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.