ואילו היה נחית החכם לחילוק זה כשכתב מיהו כי דייקת שפיר מצית דלא דמי להאי נ"ד דשאני התם דאיכא חד סהדא דקא מסהיד עלה דלא מת ויש לחוש לדבריו אף ע"ג דסהדא קמא במקום תרי קאי ולא מצי לאכחושי ליה מ"מ לכתחלה יש לחוש לדבריו עכ"ל כך הוה ליה לכתוב דשאני התם דאיכא חד סהדא דקא מסהיד עליה דלא מת ויש לחוש לדבריו אע"ג דהתירוה לינשא ע"פ סהדא קמא ובמקום תרי קאי ואין דבריו של אחד במקום שנים מ"מ לכתחלה יש לחוש לדבריו ולא לסתום דבריו כמו שסתם דמשמע מנייהו דכל דקדם עד האומר מת לעד האומר לא מת בכל גוונא אם נשאת לא תצא ואפילו לכתחילה נמי לא מיתסר אלא משום לזות שפתים והא ליתא אלא דוקא כשבא העד האומר לא מת אחר שהתירוה להנשא ע"פ העד האומר מת אבל כל שבא קודם שהתירוה ע"פ עד האומר מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא כמו שהוכחתי:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן כ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.