ועוד דאפי' היה סבור הר' י"ט דאין בידי הב"ד כדי לגזור עליו מה שגזרו היה חייב לקיים גזרת ב"ד עד שיביא פסקים לומר שאינו חייב לקיים גזרתם כדאשכחן בפ' חזקת הבתים דרב כהנא שקל בדקא כו' ודן ליה רב יהודה כרשב"א וא"ל רב כהנא והא מייתינא איגרתא ממערבא דאין הלכה כרשב"א ואהדר ליה רב יהודה ואמר ליכי תיתי ופירש רשב"ם אהדר מיד עד דמייתית איגרתא הא קמן דאין בעל דין רשאי לסמוך על שמועתו בחושבו שהדין עמו לעשות מעשה כנגד גזרת ב"ד שגזרו עליו וא"כ הו"ל לחכם הפוסק לכתוב דהו"ל להר' יו"ט לחוש לגזרת ב"ד עד יביא פסקים שלא לחוש לגזרתם מה שא"א להביא כן באמת ובאמונה מכח הטעמים הנ"ל לא לכתוב דלית דין ולית דיין דראוי לחוש לגזירת נידוי שגזרו עליו כמ"ש:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן י״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.