ועל מה שחתם דברי דבור הג' וא"כ לית דין ולית דיין דראוי לחוש לנידוי שגזרו עליו כיון דלא מינה אותם אלא ע"פ התורה עכ"ל הגם כי דברים אלו לא היו ולא נבראו כמפורסם לכל באי שער עירנו אשר היו שם בבית הוועד שבסתם מינה אותנו לדיינים עליו לדון כאשר יורנו מן השמים וע"פ הסכמת הרוב יקום דבר בב"ד הגדול בזמן הבית לא כמ"ש החכם הפוסק כיון דלא מינה אותם לדון אלא ע"פ התורה ואין מנוס משנאמר שדברים אלו נודעו להחכם הפוסק ע"י שם אלא דלא בדיק בשמא לדעת אי קושטא קאמר ואפי' היה כדבריו מי זה אשר הריחו ביראת ה' יטיח דברים כאלו נגד גזרת ב"ד כל קהלות העיר בשאט בנפש בלי תת מחסור לעולה על רוחו כאשר האמת והדין את ב"ד העיר לגזור כאשר כתוב בפסק הארוך אשר הוא אצלם גה ראיות החכם הפוסק הכום וכתתום עד חרמה:
אבקת רוכל · חלק קפ״א סימן י״ז
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1859
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך אבקת רוכל, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.